יצאו הבנות

יָצְאוּ הַבָּנוֹת חוֹלֵל בַּכַּר וְרוּחַ עַלִּיז מְפַזֵּר הַשֵּׂעָר. רָקְדוּ וְרָקְדוּ מִסָּבִיב לַשִּׁקְמָה בָּעֵמֶק עֵת הַחַמָּה שָׁקְעָה. לְפֶתַע וְעֶלֶם רַךְ נִגְלָה פָּנָה לַבָּנוֹת וְהוֹצִיא הַיָּפָה. יָדוֹ לָהּ הוֹשִׁיט וְאֵלָיו אִמְּצָהּ וְעַל רֹאשָׁהּ זֵר פְּרָחִים עָטָה. "הוֹי נַעַר, לָמָּה זֶה יָדְךָ קָרָה"? – בִּתְהוֹם הַנָּהָר צִנָּה שׁוֹרָה. "הוֹי נַעַר, לָמָּה זֶה אַתָּה כֹּה עִוֵּר"? – בִּתְהוֹם הַנָּהָר אֵין אוֹר חוֹדֵר. רוֹקֵד עִמָּהּ הוּא הַרְחֵק, הַרְחֵק "לֹא, עֶלֶם לֹא! הָאֵם לִי קוֹרֵאת!" אַךְ הוּא רוֹקֵד, לַנָּהָר נוֹוֵט "לֹא, עֶלֶם לֹא! לִבִּי רוֹטֵט". חִבֵּק גּוּפָהּ הַתָּמִיר, הָרַךְ "הֲרֵי אִשָּׁה אַתְּ לְאֵל הַמַּיִם!" רוֹקֵד עִמָּהּ לְתוֹךְ מֵי הַנָּהָר – "אָבִי הַיָּקָר, אִמִּי אַיֵּךְ"? מוֹבִיל הוּא אוֹתָהּ אֶל אַרְמוֹן מַיִם לַח. הֱיוּ שָׁלוֹם לָעַד, לָעַד לָעַד, לָעַד!יצאו הבנות חולל בכר ורוח עליז מפזר השיער. רקדו ורקדו מסביב לשקמה בעמק עת החמה שקעה. לפתע ועלם רך נגלה פנה לבנות והוציא היפה. ידו לה הושיט ואליו אימצה ועל ראשה זר פרחים עטה. "הוי נער, למה זה ידך קרה"? – בתהום הנהר צינה שורה. "הוי נער, למה זה אתה כה עיוור"? – בתהום הנהר אין אור חודר. רוקד עמה הוא הרחק, הרחק "לא, עלם לא! האם לי קוראת!" אך הוא רוקד לנהר נווט "לא, עלם לא! ליבי רוטט". חיבק גופה התמיר, הרך "הרי אישה את לאל המים!" רוקד עמה לתוך מי הנהר – "אבי היקר, אמי אייך"? מוביל הוא אותה אל ארמון מים לח. היו שלום לעד, לעד, לעד, לעד!