בסוכה קטנה

בְּסֻכָּה קְטַנָּה בְּיִשּׁוּב נִדָּח עַל מִטָּתוֹ יוֹשֵׁב חֲבֵר פַּלְמָ"ח הַרְחֵק מִן הַבַּיִת הוּא נִמְצָא וְשָׁמָּה הִיא הָאֲהוּבָה הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ הָיוּ יָמִים, הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד אֵין כְּבָר חִבּוּקִים וְאֵין כְּבָר נְשִׁיקוֹת בִּמְקוֹם אֶל הַוָּדִי הַנֶּחְמָד צָרִיךְ לָרוּץ אֶל הַמִּפְקָד וְהוּא כָּל-כָּךְ בָּדָד עוֹד יוֹם יָבוֹא וְכָל זֶה יִגָּמֵר אֵלֶיהָ הוּא יָשׁוּב, הַבַּיְתָה יְמַהֵר בָּעֶרֶב הוּא יִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר קָרָה הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ.בסוכה קטנה ביישוב נידח על מיטתו יושב חבר פלמ"ח הרחק מן הבית הוא נמצא ושמה היא האהובה הוא לא שכח אותה היו ימים, הם לא ישובו עוד אין כבר חיבוקים ואין כבר נשיקות במקום אל הודי הנחמד צריך לרוץ אל המפקד והוא כל כך בדד עוד יום יבוא וכל זה ייגמר אליה הוא ישוב, הביתה ימהר בערב הוא יפגוש אותה כאילו שום דבר קרה הוא לא שכח אותה