מה במהרה

מַה בִּמְהֵרָה נָגֹזּוּ חָלְפוּ שִׂמְחוֹתֵינוּ שַׁמּוּ שְׂדוֹתֵינוּ בְּקֹר סַגְרִירִים. מַה בִּמְהֵרָה נָדַמּוּ אִלְּמִים קוֹלוֹתֵינוּ פַּסָּה חֶדְוָה וְהָיְתָה לְסִיגִים. עוֹד מִתְרוֹנֶנֶת מַנְגִּינַת הַטֹּהַר עוֹד מְדוֹבֶבֶת אַט קוֹלָהּ בְּנֶשֶׁף. גַּם הוּא נִדּוֹם כְּלֹא הָיָה – נָסוּ נָפֹצּוּ הָרוֹקְדִים. לֹא נִשְׁתַּיֵּר אֶחָד מִן הָרֵעִים נָסוּ נָפֹצּוּ הָרוֹקְדִים. מַה בִּמְהֵרָה נָגֹזּוּ חָלְפוּ שִׂמְחוֹתֵינוּ פַּסָּה חֶדְוָה וְהָיְתָה לְסִיגִים. אַךְ כְּמוֹ חֲלוֹם חָלְפָה עֵת דּוֹדִים עֵת מַאֲוַי גָּוְעָה אֵינָהּ עֵת מַאֲוַי גָּוְעָה וְאֵינָהּ עַד עֲדֵי נֵצַח שׁוֹרָה עִמָּדִי עֲדֵי נֵצַח שׁוֹרָה עִמָּדִי עֵת מַאֲוַי גָּוְעָה אֵינָהּ! מַה בִּמְהֵרָה נָגֹזּוּ חָלְפוּ שִׂמְחוֹתֵינוּ מַה בִּמְהֵרָה נָדַמּוּ אִלְּמִים קוֹלוֹתֵינוּ מַה בִּמְהֵרָה נָגֹזּוּ חָלְפוּ שִׂמְחוֹתֵינוּ פַּסָּה חֶדְוָה וְהָיְתָה לְסִיגִים. אַךְ כַּמָּה מַהֵר אַךְ מַה מַּהֵר!מה במהרה נגוזו חלפו שמחותינו שמו שדותינו בקור סגרירים. מה במהרה נדמו אילמים קולותינו פסה חדווה והייתה לסיגים. עוד מתרוננת מנגינת הטוהר עוד מדובבת אט קולה בנשף. גם הוא נידום כלוא היה נסו נפוצו הרוקדים. לא נשתייר אחד מן הרעים נסו נפוצו הרוקדים. מה במהרה נגוזו חלפו שמחותינו פסה חדוה והיתה לסיגים. אך כמו חלום חלפה עת דודים עת מאוויי גוועה אינה. עת מאוויי גוועה ואינה עד עדי נצח שורה עמדי עדי נצח שורה עמדי עת מאוויי גוועה אינה! מה במהרה נגוזו חלפו שמחותינו מה במהרה נדמו אלמים קולותינו מה במהרה נגוזו חלפו שמחותינו פסה חדווה והייתה לסיגים. אך כמה מהר אך מה מהר!