המנון הנוער הדמוקראטי (נוער כל עם וארץ)

‏נֹעַר כָּל עַם וָאָרֶץ לָנוּ יֵשׁ מַחְשָׁבָה אֲחִידָה שׁוּב נִסְתֹּם אֶת הַפֶּרֶץ שֶׁנִּבַּע בֵּין אֻמָּה לַשְּׁנִיָּה. בּוֹאוּ אֶל שׁוּרוֹתֵינוּ, יָד שַׁלְּבוּ בְּיָדֵינוּ נֹעַר בֶּן דַּעַת צַעַד בְּצַעַד יַחַד לַמַּטָּרָה. ‏ קוּם וְשִׁיר הַנֹּעַר שִׁיר הָאַחֲוָה, אַחֲוָה, אַחֲוָה! בֶּן אַלְמָוֶת הוּא שִׁירֵנוּ – לֹא יִגְוַע, לֹא יִגְוַע, לֹא יִגְוַע! אָז יַאֲזִין שִׁירָתֵנוּ זוֹ עוֹלָם כֻּלּוֹ, ‏קוּם וְשִׁיר הַנֹּעַר שִׁיר הָאַחֲוָה, אַחֲוָה, אַחֲוָה!‏נוער כל עם וארץ לנו יש מחשבה אחידה שוב נסתום את הפרץ שנבעה בין אומה לשנייה. בואו אל שורותינו, יד שלבו בידינו נוער בן דעת צעד בצעד יחד למטרה. ‏ קום ושיר הנוער שיר האחווה אחווה אחווה! בן אלמוות הוא שירנו – לא יגווע לא יגווע לא יגווע אז יאזין שירתנו זו עולם כולו ‏קום ושיר הנוער שיר האחווה אחווה אחווה!

מקור: "בעמל ובשיר: שירי מעמד ותנועות הנוער ", 1999, עמוד 31-32

על פסטיבלי הנוער הדמוקרטי ובעיקר על הפסטיבל שנערך במוסקבה (1957) מרחיב אלי סט:

את מרבית המידע על ביקור המשלחת הישראלית בפסטיבל הנוער הדמוקרטי במוסקבה שמעתי מיד אחרי הפסטיבל משני משתתפים בני קיבוץ גבת: ציפקה בר (אז סט), שהשתתפה בלהקת הריקודים ושלמה צפריר (בן המשפחה המאמצת שלי בגבת) שהשתתף במקהלה.

הפעולה העיקרית של הפדרציה היתה ארגון של "פסטיבל צעירים וסטודנטים" אחת למספר שנים, ובו מופעי שירה, ריקוד, ספורט וסמינרים עיוניים. הפסטיבל הראשון התקיים בפראג ב-1947, ושם הושר המנון הפדרציה לראשונה ע"י גיאורגי אברמוב. משלחות ישראליות השתתפו בחמשת הפסטיבלים הראשונים: בפראג (1947), בבוקרשט, בוורשה במוסקבה ובהלסינקי.

בפסטיבל שנערך במוסקבה (1957) השתתפו שתי משלחות מישראל: משלחת צעירי מפ"ם ו"אחדות העבודה" שמרביתם היו מקיבוצי "השומר הצעיר" ו"הקיבוץ המאוחד" ושעל הפן האמנותי של הופעותיה היה אחראי זאב חבצלת, ומשלחת של צעירי מק"י (מפלגה קומוניסטית ישראלית) שבראשה עמד יאיר צבן, שכללה גם את "מקהלת רון". הזמרת רמה סמסונוב והפנטומימאי זאב ליכטנבאום (וילי) זכו בפסטיבל במדליות זהב על הופעותיהם.

היה זה ביקור ראשון של קבוצה גדולה של ישראלים מאחורי "מסך הברזל". המשלחת נסעה בהסתר ברכבת מאיסקאדרון שבטורקיה דרך בולגריה ורומניה למוסקבה. בכל תחנה שעצרה הרכבת עמדו יהודים וחיכו לראות "יהודים מארץ ישראל" (לא ברור איך נודע למברכים דבר המשלחת). המקומיים רצו ממש לגעת באנשי המשלחת, אבל המשטרה דאגה שבכל תחנה יהיה "שטח סטרילי" וגדר מתכת שהפרידה בין חברי המשלחת לבין היהודים שחיכו בתחנה.

יהודים רבים נהרו מרחבי בריה"מ למוסקבה, אך רק מיעוטם זכו לראות את ההופעות הרשמיות של המשלחת באולמות. עשרות אלפים ראו הופעות ספונטניות שהתקיימו בגנים וברחובות, כשחברי המשלחת הדומעים מסרו ליהודי רוסיה כל דבר שיכלו, מסמל ישראל ועד כפתור...

המצב היה בלתי נסבל עבור השלטונות ובסופו של דבר המשלחת למעשה גורשה ממוסקבה יום לפני תום הפסטיבל והוברחה ברכבת שאיש לא ידע שהמשלחת נמצאת עליה.

עוד על הפסטיבל של 1957 ניתן לקרוא בסיפור "קרייתי במוסקבה", עדותו של אורי כץ (אם העברית בדף משובשת, יש להעביר את הדפדפן לקידוד Windows-1255).