השקדייה פורחת

הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת, וְשֶׁמֶשׁ פָּז זוֹרַחַת. צִפֳּרִים מֵרֹאשׁ כָּל גַּג מְבַשְּׂרוֹת אֶת בּוֹא הֶחָג: ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת! ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת. הָאָרֶץ מְשַׁוַּעַת: הִגִּיעָה עֵת לָטַעַת! כָּל אֶחָד יִטַּע פֹּה עֵץ, בְּאִתִּים נֵצֵא חוֹצֵץ: ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת! ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת. נִטַּע כָּל הַר וָגֶבַע, מִדָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע: וְאַרְצֵנוּ שׁוּב נִירַשׁ – אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ. ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת! ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.השקדייה פורחת, ושמש פז זורחת. ציפורים מראש כל גג מבשרות את בוא החג: ט"ו בשבט הגיע – חג האילנות! ט"ו בשבט הגיע – חג האילנות. הארץ משוועת: הגיעה עת לטעת! כל אחד ייטע פה עץ, באיתים נצא חוצץ: ט"ו בשבט הגיע – חג האילנות! ט"ו בשבט הגיע – חג האילנות. ניטע כל הר וגבע, מדן ועד באר-שבע: וארצנו שוב נירש – ארץ זית יצהר ודבש. ט"ו בשבט הגיע – חג האילנות! ט"ו בשבט הגיע – חג האילנות.

מקור: "מנגינות שירינו", Hebrew Publishing Company, New York, 1939, עמוד 76