יוסף הגלילי

בַּגָּלִיל יוֹסֵף חָרַשׁ וּמִזְמוֹר מִפִּיו לֹא מָשׁ: "מַחְרַשְׁתִּי אִתִּי, אִתִּי מַחְרַשְׁתִּי הִיא עֲמָלִי שִׂמְחָתִי וְגַם דִּגְלִי, מַחְרַשְׁתִּי אִתִּי, אִתִּי!" בַּגָּלִיל יוֹסֵף נָפַל אַךְ הַזֶּמֶר לֹא חָדַל: "מַחְרַשְׁתִּי אִתִּי, אִתִּי טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצִי – וְיָדִי בְּמַחְרַשְׁתִּי, מַחְרַשְׁתִּי אִתִּי, אִתִּי!" בַּגָּלִיל אַרְיֵה נִצָּב הוּא שׁוֹאֵג אֶל הַמֶּרְחָב: זֶמֶר בְּתֵל-חַי עוֹד חַי, הִנֵּה אָח וְגַם אָחוֹת! בְּאַרְצֵנוּ טוֹב לִחְיוֹת, זֶמֶר בְּתֵל-חַי עוֹד חַי!בגליל יוסף חרש ומזמור מפיו לא מש: מחרשתי אתי אתי מחרשתי היא עמלי שמחתי וגם דגלי, מחרשתי אתי, אתי בגליל יוסף נפל אך הזמר לא חדל: "מחרשתי אתי אתי טוב למות בעד ארצי – וידי במחרשתי, מחרשתי אתי, אתי!" בגליל אריה ניצב הוא שואג אל המרחב: זמר בתל-חי עוד חי, הנה אח וגם אחות! בארצנו טוב לחיות, זמר בתל-חי עוד חי!