|
מילים: אברהם שלונסקי
לחן: מרדכי גבירטיג (טקסטים נוספים בלחן זה)
|
ביצוע:
אורי לוי, זיוה לוי |
פרטים נוספים
חבורת שירי תנועות הנוער (דו רה ומי עוד)
ליווי: להקה כלית מתכנית רדיו בסדרה "דו רה ומי עוד"
שנת הקלטה: 5.1973
מקור: תכנית רדיו בסידרה "דו רה ומי עוד"
ההקלטה הוטבעה כעבור שנתיים בתקליט מסחרי. בשיר זה, לעומת שאר שירי החבורה, משתתפת נעמי פולני במקום גידי גוב.
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
נכלל בתקליט: משירי ארץ ישראל הישנה
מקהלת תנועת הנוער גורדוניה בודפשט הונגריה
מקור: הקלטה פרטית שמרדכי אבני מסר לספרייה הלאומית
בהשתתפות "מכבי הצעיר".
התנצלותנו על איכות ההקלטה.
ביצוע:
מייק וינטראוב
אנו מתנצלים על איכות ההקלטה.
הוקלט במסגרת: אוסף בן סטונהיל: הקלטת ניצולי שואה ומהגרים יהודים לארצות הברית
ביצוע:
עזרא כדורי
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. (השיר נמצא בתזמון 2:47:07).
הועתק מקלטת פרטית של עזרא כדורי
ביצוע:
מיכאל קוכמן
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
ביצועים נוספים:
- חבורת שירי תנועות הנוער בעיבוד גיל אלדמע (אודיו עם תמונות)
- חבורת התקליט "למרוסיה באהבה".
- האחים והאחיות (השיר בתזמון 3:47)
- דקלון (שיר ראשון ב"מחרוזת רוסית")
- צלילי שבזי (השובלים) (שיר ראשון מ"מחרוזת שירים רוסיים")
השיר נכתב על אנשי המגן ביישוב העברי בתקופת המרד הערבי הגדול (1939-1936). השיר מוזכר גם במאמרה של ד"ר שולי מרום.
את המנגינה הלחין גבירטיג לשירו "העי קלעזמאָרים". למידע נוסף ראו גם "שיר מזמור לפרטיזנית" באותה מנגינה.
מספר בהרחבה ד"ר מיכאל קוכמן:
שירו של אברהם שלונסקי נכתב על רקע מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936), והוא מבטא את ההכרח של היישוב העברי להציב שמירה לילית כנגד הפורעים הערבים שנהגו לתקוף את היישובים (בעיקר החקלאיים) בלילות, ומעלה על נס את עוז נפשם של המגנים להמשיך בבוקר, לאחר ליל השמירה, בשגרת היום ובעבודתם. השיר מכוון לכלל אנשי כוח המגן, אך אפשר שיש בו דגש על חברי הקיבוצים. כזאת עולה מהזכרת "החבר" ו"החברה" ה"עומדים במשמרת". השיר היה נפוץ ביותר, אך מקור הלחן לא היה ידוע וכך גם מועד פרסומו של השיר בכתובים. ד"ר נתן שחר, המוסיקולוג ובעל אחד מאוספי השירונים הישנים מהגדולים ביותר, שאליו פניתי, טוען שהופעתו הקדומה ביותר של השיר שהצליח למצוא בדפוס היא בשנת 1941 בשירון לחיילים, משמע – השיר נכתב שנתיים ומעלה לפני כן.
עובדה זו, אם אמנם נכונה היא, אינה מפתיעה, שכן באותם ימים מספיק היה שמישהו יאזין לשיר בערב קריאת שירים ויפיץ אותו הלאה, ומישהו נוסף יצמיד לו מנגינה המוכרת לו. הנוהג של הצמדת לחן לשיר היה נפוץ בתקופה הנדונה.
אי ידיעת מקור הלחן, דמיונו ללחנים רוסיים, והאפשרות שהשיר הופץ עוד בטרם פרסומו, גרמו לאי אחידות בהצגת השיר בשירונים: לעתים הוצג כעממי (מלים ולחן), לעתים כתרגום או כנוסח חדש של שלונסקי לשיר רוסי ולעתים כשיר של שלונסקי בלחן רוסי.
הקביעה שמדובר בלחן רוסי התחזקה כאשר הגיע לארץ שירו של הירש גליק "שיר מזמור לפרטיזנית" שחובר בגטו וילנה ב-1942 במנגינה זהה לזו של "עומדים אנו במשמרת". הירש גליק חיבר גם את "המנון הפרטיזנים היהודים" והתאימו למנגינת שיר מתוך סרט רוסי שהולחן על ידי האחים דמיטרי ודניאיל פוקראס.
השערת "הלחן הרוסי" הייתה כה מקובלת עד שבכמה שירונים שובץ השיר במדור "שירים רוסיים". אולם קביעה זו נותרת עדיין בגדר השערה, כי עד כה לא נמצא השיר הרוסי ששלונסקי תרגמו או שכתב לו נוסח חדש, ואף לא נמצא באוצר הלחנים הרוסיים לחן שניתן להצביע עליו כמקור המנגינה לשיר.
ואמנם, לאחרונה הצביע קובי לוריא במאמר ב"הארץ" במידה רבה של סבירות על המקור היידישאי של הלחן לשני השירים: זה של הירש גליק וזה של שלונסקי. מקור זה הוא שירו של מרדכי גבירטיג "הֵיי כליזמרים" שנכתב (מלים ולחן) ב-1922 והודפס בספרו "מיינע לידער" ב-1935 בקרקוב יחד עם תווי השירים. ואכן, המנגינה נשמעת דומה להפליא, להוציא שינויים קלים בשורות ב-ג בכל בית בשירו של שלונסקי. אין בשינויים אלה כדי לבטל את מסקנתו של לוריא שכן התאמת מילות שיר למנגינה מחייבת פה ושם להוסיף, לגרוע ואף לשנות צליל. לפי לוריא, המגבה את דבריו במקורות כתובים, היה הירש גליק אמן התאמת המילים למנגינות של שירים קיימים, ובכל הזדמנות, אף כאשר שהה במחנה עבודת כפייה, היה מבקש מהנמצאים בקרבתו לזמזם לו מנגינה של שיר כדי שיוכל להתאים לה את מילות השיר שיש בדעתו לחבר.
לוריא כה בטוח שמצא את הפתרון לחידת הלחן של שני השירים עד שהבעיה היחידה שמטרידה אותו היא אם מי שזמזם את המנגינה באוזני הירש גליק הכיר אותה מתוך שירו של מרדכי גבירטיג "היי כליזמרים" או אם מדובר באדם ששהה בארץ ומסיבה מסוימת חזר לפולין והוא זה שהשמיע את המנגינה שקלט בארץ משירו של שלונסקי. הזהות המוחלטת בין מנגינת "שיר מזמור לפרטיזנית" למנגינת "עומדים אנו במשמרת" מלמדת שהאפשרות השנייה היא הסבירה יותר.
במרוצת הזמן חלו שינויים בהיקפו של השיר ושינויים מעטים וקלים ביותר בנוסח. מן השיר המקורי בן ארבעת הבתים הושמט בשירונים הבית הרביעי ולעתים פורסמו רק שני הבתים הראשונים. אני זוכר שבסניף "הנוער העובד" בתל אביב בשנים 1943-1939 נהגנו לשיר רק את שני הבתים הראשונים, וגם בשנים מאוחרות יותר אני וחבריי לא היינו מודעים לקיומם של בתים נוספים. גם בביצוע השיר על ידי "חבורת שירי תנועות הנוער" מושמעים רק שני הבתים הראשונים.
שינויי הנוסח מצויים בשני הבתים הראשונים. בשני המקורות הכוללים את ארבעת הבתים, השירון לחיילים והנוסח מאוסף מאיר נוי, מופיע בפתיח הבית הראשון המילה "אנחנו" במקום "אנו" המשמשת בביצועים ובשירונים המוכרים כיום. קיצור "אנחנו" ל"אנו" הנראה פעוט וחסר משמעות חִייב השמטת צליל אחד והפיכת ההיגוי של "עומדים אנו" למלעילי. ועוד. בשירון לחיילים מוכתר השיר בכותרת "שיר משמרת", אל נכון של שלונסקי עצמו, ואילו בנוסח של מאיר נוי קרוי השיר "עומדים אנו במשמרת", משמע, מאיר נוי מודע לשינוי ויחד עם זאת מותיר במילות השיר את "אנחנו" המקורי. גם בבית השני יש שינויים קלים. החריזה "במשמרת" בסיום שורה א מול "במחתרת" בסיום שורה ג בנוסח מאיר נוי מופיעה בסדר הפוך בסיומות לשורות א, ג בשירון לחיילים. שינוי זה אינו פוגע בתוכן, ונראה שמדובר בטעות הגהה בשירון. זאת ניתן אולי ללמוד מנוסח הביצוע של "חבורת שירי תנועות הנוער" הזהה לחריזה בנוסח של מאיר נוי למרות שהוא גורס "לילה לילה" בפתיחת שורה א במקום "חרש חרש" בנוסחים של מאיר נוי והשירון לחיילים. עוד נוסח של הבית השני שלא מצאתי בכתובים הוא זה ששרנו בסניף "הנוער העובד" בתל אביב, שהשינוי היחיד בו הוא בשורה השנייה: "אורב אויב ומתנכל", הפוגע בחריזה.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
