מילים: יוסף אוקסנברג
לחן: משה וילנסקי הלחנה: 1948
|
יעקב טימן 
ליווי: פסנתרן/נית לא מזוהה
שנת הקלטה: 1959 מקור: גלי צה"ל הליווי שונה מאשר בהקלטה משנת 1951.
ניקוי רעשים: רפאל בינדר עבור ערוץ היוטיוב "שיר עד".
|
זהרירה חריפאי 
ניצוח: משה וילנסקי
ליווי: תזמורת ההקלטות של רשות השידור/קול ישראל
שנת הקלטה: 1968
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
יעקב טימן 
פסנתר: אריה זקס
שנת הקלטה: 9.2.1951
מתוך: אוסף תקליטי השידור של קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
שיר הסיום (או לפחות מתוך סצנת הסיום) בתכנית ע"ג של תיאטרון המטאטא "זהירות מרביצים: כל בו ב-9 פרקים" (בכורה: 10.8.1948). הפרטים לפי עבודת המוסמך של אילנה קליימן "המטאטא: התיאטרון הסאטירי בארץ ישראל". עם זאת, יש עדות שהטקסט מוקדם הרבה יותר: מאיר נוי בכרטסתו מתעד דברים שאמרו עזובה, אלמנתו של אוקסנברג, ב27.7.1973. ממקור זה הוא גם מביא את הנוסח המלא של הטקסט במחברת 6, עמ' 104- 105, מפי יוסף [?! צ"ל יעקב] טימן בגלי צה"ל. בעיתון "דבר" באותו יום אפשר לראות כי מדובר בתוכנית על אוקסנברג בסדרה "דן אלמגור מגיש את פזמונאי העבר". ואלה דברי עזובה:
השיר נכתב בתחילת מלחמת העולם השנייה בעקבות רשימה בעיתון על אמא שביקרה במחנה צבא והאכילה את בנה החייל בננות.
דן אלמגור הוסיף (כנראה באותה תוכנית): השיר הושר על ידי יעקב טימן וברונקה זלצמן והוקדש לבנה של זלצמן, לימים הבמאי דני גדרון.
ביצועים נוספים:
- חינה רוזובסקיה, ברונקה זלצמן ודבורה קידר (תזמון 2:00) (שני בתים ראשונים בלבד)
- אסנת פז
- נירה רבינוביץ' מתוך "זהו בידור" (סרטון)
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.