|
מילים: אהרון פלדמן
לחן: עממי גרמני (טקסטים נוספים בלחן זה)
|
ביצוע:
יפה ויינשטיין
שנת הקלטה: 28.3.1990
מקור: הספרייה הלאומית פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. יפה בלווי בעלה שייקה שרים נוסח חלקי: בחורשה על גבעת השרון". הקליטה מירי שמואלי. הוקלט במסגרת: סדנת אתנומוסיקולוגיה בראש פינה |
פרטים נוספים
ריבי בן-בסט
ביצוע:
בת-עמי זמירי
שנת הקלטה: 17.12.1991
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה.
ביצוע:
שמעון פלמן
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה.
הקליטו: רויטל, טל, יפתח ורותי - קבוצה מס' 6 של סטודנטים בסדנה לאתנומוסיקולוגיה של אוניברסיטת בר אילן.
הוקלט במסגרת: סדנת אתנומוסיקולוגיה בראש פינה
ביצוע:
עזריה אלון
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
עזריה זכר רק את השורה "בחורשה על גבעת השומרון" ואת המנגינה בשלמותה. לצורך ההקלטה הוא נעזר במילים שפרסם אליהו הכהן ב"חדשות בן-עזר", אך את השורה החוזרת שר כפי שזכר.
הצורה "על גבעת השומרון" מתועדת גם בפנקסו של גרשון גורביץ מפולין משנת 1934, שיר קו.
ביצוע:
יודקה בן-דוד
שנת הקלטה: 24.1.1993
מקור: הקלטה פרטית
ביצוע של הבית הראשון. בעת ההקלטה ציין יודקה כי השיר הושר ע"י הגדודים העבריים במלה"ע הראשונה.
אליהו הכהן (חדשות בן-עזר, גליון 470, 12.8.2010):
ערב הפצעתה של העלייה השלישית, זו שהפריחה לא רק את נופי הארץ אלא גם את זמרתה, נולד אחד מפזמוני החיזור הארצישראליים האהובים ביותר, פרי קולמוסו של אהרון פלדמן, תלמיד הגימנסיה הרצליה. "כחום היום על מעיין זך" קראו לו על פי משפט הפתיחה שלו, אך למעשה היה שמו המקורי "בחורשה על גבעות השומרון". היה זה שיר קצבי אהוד ורב תפוצה, שהושר בכל פורום אפשרי: במסיבות רעים, במחנות נוער וגם ברשות היחיד, אך משום מה לא שפר עליו גורלו וללא כל סיבה נראית לעין פשוט נעלם מן הקורפוס המודפס של הזמר העברי.
ברובד הסמוי של השיר מסתתרת אחת הפרשיות המסעירות והטרגיות ביותר שידעה הארץ בתקופת היישוב (שאמנם לא העיבה על שמחת החיים העולה מן השיר): גירוש תושבי תל אביב באביב תרע"ז (1917), בעיצומם של קרבות מלחמת העולם הראשונה.
ירושלים נכבשה בידי הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל אלנבי חודשים ספורים לפני כן. מרכז הארץ וצפונה עדיין היו תחת מרותה של האימפריה העות'מאנית, שגם אם התפוגגה והלכה, עדיין הטילה מוראה והכבידה עולה על היישוב.
תל אביב פונתה אז מכל תושביה בצו השלטון הטורקי. לא רק אחוזת בית, אלא גם כל השכונות הסובבות אותה. כתשעת אלפים איש ואישה, ביניהם יהודי יפו, הצטוו לעזוב את ביתם תוך שלושה ימים."הארמנים נטבחים בהמוניהם" – כתב אבשלום פיינברג זמן קצר לפני כן להנרייטה סאלד – "והשאלה המנסרת בחלל האוויר היא מתי יגיע תורנו." אימת חסן בק אחזה בתושבי תל אביב שמיהרו לצאת, מי בעגלות ובכרכרות ומי ששירכו דרכם ברגל למושבות יהודה, השרון, השומרון והגליל. מאות ניספו במגפות וברעב במהלך המסע המפרך ובמחנות העראי שהוקמו בפתח תקווה, בכפר סבא וביתר היישובים.
גם תלמידי הגימנסיה "הרצליה" נאלצו להתפנות. הספסלים והשולחנות הועמסו על עגלות, והתלמידים הסתדרו בשלשות אל מול בניין הגימנסיה, פצחו בשירת "התקווה" ועם דגלים בידם פתחו במסע ארוך ומפרך צפונה, כשבראשם המנהל י"ל מטמן כהן והמורה לספרות המזוקן יוסף חיים ברנר, בן ה-35. שלושה ימים צעדו בדרכי עפר עד שהגיעו לשפיה, ושם, בצל הסבך, בחורשות על גבעות השומרון תקעו יתדם.
הגימנסיה המשיכה ותיפקדה למופת תחת כיפת השמיים. כל קרחת יער נוצלה למיקום של כיתה, והסלע שימש כלוח עליו כתבו המורים בגיר. כך באין מפריע התנהלו הלימודים ונערכו הבחינות במשך חודשים אחדים, כאילו היה זה בית ספר לטבע.
בערבים הסבו התלמידים לערבי שירה ונגינה, שרו מסביב למדורה ואף הביאו פסנתר וערכו קונצרטים. "ערבי שפיה" קראו להם. ובלילות, לפני אשמורת שלישית, היו חומקים אל הכרמים, ושם בין דליות הגפן התקרבו הלבבות והבשילו האהבות.אותם לילות חמדה בשפיה היו מקור השראתו של תלמיד הכיתה השמינית בגימנסיה אהרון פלדמן, שחיבר בעצם הימים ההם יצירת ביכורים ראויה לכל שבח: פזמון אהבהבים חושני בשם "בחורשה על גבעות השומרון" על פי לחן של שיר לכת גרמני. שיעורי התנ"ך שהרביץ המורה והמנהל ד"ר בן ציון מוסינזון בתלמידיו, טבעו חותמם בשיר העשיר בצירופי לשון מקראיים. כדרך רוב שירי העת ההיא, הוא נכתב עדיין בהטעמה המלעילית האשכנזית.
פזמון חינני זה זכה תוך זמן קצר להתפשט בכל הארץ. אנשי "השומר" שרו אותו בהתכנסויותיהם וחברי 'ניל"י' זימזמוהו בסתרי מחבואם. מתנדבי הגדוד העברי צעדו בסך לצליליו. במשך עשרות בשנים נישא השיר בפי ותיקי היישוב, ולפלא בעיניי שלא נמצא לו זכר בשירונים הרבים שראו אור בארץ מאז ועד היום, והוא אף לא הונצח בתקליטים. מתעדי זמרת הארץ לא יאתרו אותו אלא במחברות זמר פרטיות של אנשי העליות הראשונות ובפנקסי שירים של תלמידים ובני נוער מתקופת היישוב.
ומה עלה בגורלו של המחבר המוכשר?
עם תום לימודיו בגימנסיה התנדב אהרון פלדמן לגדוד העברי ולימים אימץ לו שם עט – "עבר הדני". בשם הזה התפרסם כסופר פורה ("צריף העץ", "המפעל בערבה", הטרילוגיה "נהלולים" ועוד), כמחזאי (מחזהו "שומרים" הועלה ב"הבימה"), כרושם קורותיו של היישוב (ספרי "השומר", "חדרה", "בנימינה", "משמר הירדן", "עם במלחמתו" ועוד) וכמתעד פועלם של אנשי דור המייסדים (קרל נטר מייסד מקווה ישראל, אהרון אייזנברג ממייסדי רחובות, וחיים צימרמן איש הגליל).
בשנת 1972 נפטר עבר הדני והותיר אחריו עשרות ספרים, מאות מאמרים ומחקרים, וגם שיר זמר אחד אהוב ונשכח, שהיום ודאי יעלה חיוך על שפתותינו ואולי גם יעורר בנו את זכר טעם נשיקתה של עלמת חן תמה.
במקור הגרמני יש שורה החוזרת לסירוגין אחרי כל שורה בבית.
בשירון תנועת הנוער היהודית Blau-Weiss משנת 1918 (עמ' 48 - 49) הופיע הלחן בטקסט גרמני אחר "Schatz mein Schatz reise nicht so weit von mir". זהו שיר אהבה בלי זיקה ליהדות או לארץ ישראל.
מאיר נוי מציין כי מי שהתאים את הלחן למילים הוא בנימין ארנשטיין. ראו מחברת מס' 6 של שירים עם תווים בארכיון הזמר העברי של מאיר נוי בספרייה הלאומית, עמ' 155 (עמ' 162 בקובץ הסרוק).
עוד באותו לחן:
- סג'רה, שיר מקומי מסג'רה
- המנון חודש הארגון, שיר של תנועת המחנות העולים
- למעוז שיר מזמור ("זה שירנו"), שיר מקומי מקיבוץ מעוז חיים
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
