שיר העצבני

אֲנִי אָדָם שָׁקֵט וְגַם עָנָיו פָּשׁוּט מְאֹד דּוֹמֶה אֲנִי לְצַב וְאֵין לִי כָּל שִׂיחָה עִם הַבְּרָיוֹת פָּשׁוּט מְאֹד רוֹצֶה אֲנִי לִחְיוֹת סוֹבַבְתִּי וְחִפַּשְׂתִּי בַּמְּדִינָה אַךְ אֵין מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מַנְגִּינָה לְאָן אֵלֵךְ, לְאָן אֶבְרַח? הֵיכָן אָדָם יוֹשֵׁב וָנָח? הוֹי עֲצַבַּי, הוֹי עֲצַבַּי כִּי הֵם מְתוּחִים יוֹתֵר מִדַּי דָּמִי רוֹתֵחַ בְּעוֹרְקַי רֹאשִׁי סוֹבֵב סוֹבֵב עָלַי לָכֵן אַחִים תְּנוּ לִי עֵצָה הֵיכָן אֶת הַשַּׁלְוָה אֶמְצָא? יָצָאתִי לְשִׁכּוּן מִחוּץ לָעִיר אָמְנָם סְבִיבָה נָאָה וְנוֹף עָשִׁיר אַךְ לֹא עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וְהַשְּׁכֵנִים נִגְּנוּ לִי תַּקְלִיטִים מִכָּל תַּקְלִיט בּוֹקֵעַ אֵיזֶה גָ'ז מַמָּשׁ צְרִיחַת אַרְנֶבֶת וּבַרְוָז לְאָן אֵלֵךְ... מֵעַל חַדְרִי רוֹבֶצֶת עוֹד קוֹמָה מִשָּׁם בּוֹקַעַת מוּזִיקָה דּוֹמָה וְשָׁם יוֹשֶׁבֶת אֵיזוֹ נַעֲרָה וּמַה תֹּאמְרוּ – הִיא כָּל הַיּוֹם עֵרָה הִיא לֹא פּוֹסֶקֶת שָׁמָּה לְטַרְטֵר עַד שֶׁרֹאשִׁי מַתְחִיל לְהִסְתַּחְרֵר לְאָן אֵלֵךְ...אני אדם שקט וגם עניו פשוט מאוד דומה אני לצב ואין לי כל שיחה עם הבריות פשוט מאוד רוצה אני לחיות סובבתי וחיפשתי במדינה אך אין מקום שאין בו מנגינה לאן אלך לאן אברח היכן אדם יושב ונח הוי עצביי הוי עצביי כי הם מתוחים יותר מדי דמי רותח בעורקי ראשי סובב סובב עלי לכן אחים תנו לי עצה היכן את השלווה אמצא יצאתי לשיכון מחוץ לעיר אומנם סביבה נאה ונוף עשיר אך לא עברו ימים אחדים והשכנים ניגנו לי תקליטים מכל תקליט בוקע איזה ג'ז ממש צריחת ארנבת וברווז לאן אלך ... מעל חדרי רובצת עוד קומה משם בוקעת מוזיקה דומה ושם יושבת איזו נערה ומה תאמרו היא כל היום ערה היא לא פוסקת שמה לטרטר עד שראשי מתחיל להסתחרר לאן אלך...