השדכנים

אָצִים, רָצִים, טָסִים, נִצִּים בָּרְחוֹב הַשַּׁדְכָנִים: הָעִיר כְּמִרְקַחַת, כֻּלָּהּ רוֹתַחַת, כֻּלָּם כָּאן מִתְחַתְּנִים! לֹא חָשׁוּב הַגִּיל, הַיֹּפִי; מָה עוֹד, מֶה חָסֵר? כָּל אִשָּׁה הִיא כָּאן סְחוֹרָה עוֹבֶרֶת לַסּוֹחֵר. נַגְּנִי, נַגְּנִי תִּזְמֹרֶת עַד בְּלִי דַּי! אַתְּ מוֹצִיאָה אוֹתִי מִכָּל כֵּלַי! בְּלַיְלָה זֶה אָגִילָה וְאֶשְׂמַח כִּי לֹא אֲנִי הוּא הֶחָתָן אֲשֶׁר נָפַל בַּפַּח. בַּחֲתֻנָּה מָחָר בַּבֹּקֶר סוֹף מַעֲשִׂיָּה; הֶחָתָן גִּלָּה פִּתְאֹם אִשְׁתּוֹ יְפֵהפִיָּה: יֵשׁ לָהּ אַף שׁוֹפָר תּוֹקֵעַ וְשָׂפָם תַּחְתָּיו. יֵשׁ לָהּ פֶּה מַעְיָן נוֹבֵעַ כְּאַמָּה רָחָב. נַגְּנִי, נַגְּנִי תִּזְמֹרֶת עַד בְּלִי דַּי! אַתְּ מוֹצִיאָה אוֹתִי מִכָּל כֵּלַי! עַל כֵּן הַיּוֹם אָגִילָה וְאֶשְׂמַח כִּי לֹא אֲנִי הוּא הֶחָתָן אֲשֶׁר נָפַל בַּפַּח. קוֹל יוֹצֵא מִבֵּין שְׂפָתֶיהָ כְּזִמְזוּם מָטוֹס, וּבַלַּיְלָה אֶת שִׁנֶּיהָ שָׂמָה הִיא בַּכּוֹס. יֵשׁ לָהּ רֶגֶל מִתְבָּרֶגֶת וְרֹאשָׁהּ עַל צִיר, וּבַלַּיְלָה אֶת יָדָהּ תּוֹלָה הִיא עַל הַקִּיר. נַגְּנִי, נַגְּנִי תִּזְמֹרֶת עַד בְּלִי דַּי! אַתְּ מוֹצִיאָה אוֹתִי מִכָּל כֵּלַי! עַל כֵּן הַיּוֹם אָגִילָה וְאֶשְׂמַח כִּי לֹא אֲנִי הוּא הֶחָתָן אֲשֶׁר נָפַל בַּפַּח.אצים, רצים, טסים, נצים ברחוב השדכנים: העיר כמרקחת, כולה רותחת, כולם כאן מתחתנים! לא חשוב הגיל, היופי; מה עוד, מה חסר? כל אישה היא כאן סחורה עוברת לסוחר. נגני, נגני תזמורת עד בלי די! את מוציאה אותי מכל כלי! בלילה זה אגילה ואשמח כי לא אני הוא החתן אשר נפל בפח. בחתונה מחר בבוקר סוף מעשייה; החתן גילה פתאום אשתו יפהפייה: יש לה אף שופר תוקע ושפם תחתיו. יש לה פה מעיין נובע כאמה רחב. נגני, נגני תזמורת עד בלי די! את מוציאה אותי מכל כלי! על כן היום אגילה ואשמח כי לא אני הוא החתן אשר נפל בפח. קול יוצא מבין שפתיה כזמזום מטוס, ובלילה את שיניה שמה היא בכוס. יש לה רגל מתברגת וראשה על ציר, ובלילה את ידה תולה היא על הקיר. נגני, נגני תזמורת עד בלי די! את מוציאה אותי מכל כלי! על כן היום אגילה ואשמח כי לא אני הוא החתן אשר נפל בפח.