השיר העברי נדפס לראשונה ב"זמירות: קובץ ראשון" (תרע"ב 1912). שב ונדפס כשיר-משחק בשירון שערך יצחק קצנלסון "גן ילדים". בשנת 1927 נדפס במהדורה הראשונה של השירון "בקרן זווית" (חוברת שנייה) בלחן אחר מאת יואל אנגל, ואילו במהדורה השנייה מ1945 נדפסו שני הלחנים בזה אחר זה.

בתוכן העניינים של "זמירות" מזוהה המקור היידי: "ע"פ השיר העממי "געה איך מיר א שטאקען-טאנץ". מאיר נוי מזהה בכרטסתו כמקור השיר נוסח אחר, "א קליינ[עס] מיידעלע קלאפט", ואילו בספרו "מעייני הזמר" (עמ' 200) הוא מביא נוסח שלישי מאת צונזער והוא אשר מובא כאן. המקור היידי נדפס לראשונה  בשנת תרל"ז 1877 ב"המנגן, פיר נייע הערליכע לידער מיט מעלאדיען" (ארבעה שירים חדשים יפים עם מנגינות). הקובץ הסרוק (ממהדורת 1897) אינו כולל את המנגינות, אך אלה כנראה נדפסו בפרסום המקורי. הלחן הזה עם הטקסט ביידיש מיוחס לצונזער בספר "אליקום צונזערס ווערק" (1964).

כותב יעקב פיכמן, במבוא למהדורה השנייה של "בקרן זווית" (תש"ה):

אזכור עוד את שיר "הנודד", שכל חרוז שהצליח בו עורר במחבר המיית גיל. ואמנם גם בימיו האחרונים עלה בקרבו צלצולו הלירי, עד שביקש שיחרתו על מצבתו את חרוזיו האחרונים: רק הלילה פה אנוח/בוקר אלך עם הרוח.

תמר זימנבודה מספרת ששרה את השיר בהופעה בכיתה א' - עלתה על במה עם מקל ושרה סולו.

ביידיש הותאם ללחן גם שיר הפורים "אויגעלעך בליץ". ראו תווים.