– הֶאָח! יָפִיתָ, הֵד, כֹּה! לֵב מַה-יִּפְעַם אֵלֶיךָ: הָ הָ הָ – נִצְחַק כֻּלָּנוּ. הוֹ, רֵעַ טוֹב לִי! – מַה-פֶּתַע? – הֲלֹא לִי שִׁיר תַּשְׁמִיעַ, זֶמֶר – לוּ פַּעַם! – לָמָּה, לָמָּה זֶה? – לָמָּה לֹא? – כִּי לֹא חָפַצְתִּי. – מַה-טַּעַם לֹא? – לֹא חָשְׁקָה נַפְשִׁי בּוֹ. – הַס, הַחְרִישָׁה! – הַס אַתָּה! – הוֹ, עַרְמוּמִי! – אִכְפַּת לִי?... – דַּי, לֹא נֹאבֶה! נֵלֵכָה! כֹּה לֶחָי, הֵד, כֹּה! לוּ תַּרְגִּיעַ! דֹּמָּה!האח יפית הד כה לב מה יפעם אליך ה ה ה נצחק כולנו הו רע טוב לי מה פתע הלוא לי שיר תשמיע זמר לו פעם למה למה זה למה לא כי לא חפצתי מה טעם לא לא חשקה נפשי בו הס החרישה הס אתה הו ערמומי אכפת לי די לא נאבה נלכה כה לחי הד כה לו תרגיע דומה