השבועה (המנון פועלי ציון) (תרגום גלב)

יָדֵינוּ לְצַד מִזְרָח נָרִים וְנִשָּׁבֵעָה בְּצִיּוֹן, בְּדִגְלָהּ וּבְאַרְצָהּ הַיְּקָרָה; בְּכָל אֲשֶׁר נֶאֱהַב וּבְכָל אֲשֶׁר נוֹקִירָה בְּחֶרֶב גִּבּוֹרֵינוּ אֲשֶׁר נִשְׁבָּרָה. בְּהִסְתּוֹרְיַת עַמֵּנוּ אֲשֶׁר נִכְתָּבָה בְּדִמְעוֹת עִֵינֵינוּ וּבְדַם בְּשָׂרֵנוּ; בְּכָל אֲשֶׁר נִשָּׁבֵעַ עַמֵּנוּ לְחַבֵּבָה לְהִלָּחֵם בַּעֲדוֹ בְּאֹמֶץ לִבֵּנוּ. נִשָּׁבֵעַ הִשָּׁאֵר אוֹהֲבִים וְנֶאֱמָנִים נִשְׁקֵנוּ לֹא לְהַשְׁלִיךְ מִיָּדֵינוּ; עַד אֲשֶׁר נִהְיֶה חָפְשִׁים וּבְנֵי חוֹרִים לִחְיוֹת חַיֵּי-שַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט בְּאַרְצֵנוּ. נִשָּׁבֵעַ, הַכְּבָלִים לְשַׁבֵּר לִרְסִיסִים לַהֲסִירָם מֵעַל יָדַיִם הַכְּבוּלוֹת; לִפְרֹק מִמֶּנּוּ עֹל הַמְּעִיקִים וְהַלּוֹחֲצִים לַעֲזֹב הַגָּלוּת וּפִנּוֹת הָאֲפֵלוֹת. גַּם לִפְנֵי הַגִּיעֵנוּ אֶל הַמַּטָּרָה פֹּה אִם נָמוּתָה בְּאֶמְצַע הַמְּגַמָּה; אֲזַי לַאֲחֵרִים רוּחֵנוּ נִמְסֹרָה מְקוֹמֵנוּ לְמַלֵּא בַּמִּלְחָמָה.ידינו לצד מזרח נרים ונישבעה בציון, בדגלה ובארצה היקרה בכל אשר נאהב ובכל אשר נוקירה בחרב גיבורינו אשר נשברה בהסתוריית עמנו אשר נכתבה בדמעות עינינו ובדם בשרנו בכל אשר נישבע עמנו לחבבה להילחם בעדו באומץ ליבנו נישבע הישאר אוהבים ונאמנים נשקנו לא להשליך מידינו עד אשר נהיה חופשיים ובני חורים לחיות חיי שלווה והשקט בארצנו נישבע, הכבלים לשבר לרסיסים להסירם מעל ידיים הכבולות לפרוק ממנו עול המעיקים והלוחצים לעזוב הגלות ופינות האפלות גם לפני הגיענו אל המטרה פה אם נמותה באמצע המגמה אזיי לאחרים רוחנו נמסורה מקומנו למלא במלחמה