המנון למשורר

לְאָן אַתְּ צוֹעֶדֶת וְהַכֶּתֶר עַל רֹאשֵׁךְ אַתְּ נָאוָה וְנַעֲלָה? "לַחֲתֻנַּת הַכֶּסֶף הֶחָתָן מְחַכֶּה וְאָנוֹכִי - הַכַּלָּה!" - וּשְׁמֵךְ מַה כִּי נֵדַע, וּמַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד אֲשֶׁר תֵּלְכִי לְזִיווֹ? "אֲנִי מַלְכַּת עֵבֶר, וְהוּא חִדֵּשׁ עֲלוּמַי בְּשִׁירוֹ וְנִיבוֹ" - אַף אָנוּ אִתָּךְ... שׁוּבֵךְ-זְהָבֵךְ נִשָּׂאָה אַחֲרַיִךְ, הַמַּלְכָּה! פְּנֵי דּוֹדֵךְ - דּוֹדֵנוּ נְקַדֵּם בְּרִנָּה וּבְרָכָה נְחַלְּקָה לאן את צועדת והכתר על ראשך את נאוה ונעלה? "לחתונת הכסף החתן מחכה ואנוכי - הכלה!" - ושמך מה כי נדע, ומה דודך מדוד אשר תלכי לזיוו? "אני מלכת עבר, והוא חידש עלומיי בשירו וניבו" - אף אנו איתך... שובך-זהבך נישאה אחרייך, המלכה! פני דודך - דודנו נקדם ברינה וברכה נחלקה