שיר הלחם

יָד אֶל יָד הַטַּף יָרִיעַ וִיזַמֵּר: אֵל מֵרָקִיעַ! תֵּן לְמַעַן עוֹלָלִים שֶׁפַע גֶּשֶׁם וּטְלָלִים! תֵּן לְמַעַן עוֹלָלִים שֶׁפַע גֶּשֶׁם וּטְלָלִים, וּטְלָלִים! עַב כִּי תַּעַל בָּרָקִיעַ, אֵד עַל פְּנֵי הַנִּיר תַּצִּיעַ, וְהַגֶּשֶׁם זַךְ אָז רָד: טִיף-טַף! טִיף-טַף! לוֹ לָאַט. וְהַגֶּשֶׁם זַךְ אָז רָד: טִיף-טַף! טִיף-טַף! לוֹ לָאַט, לוֹ לָאַט. כָּל שָׂדֶה אָז יִתְמַתֵּחַ, תֶּלֶם תֶּלֶם יִתְפַּתֵּחַ וְעוֹלִים חִישׁ קְנֵי הַבָּר יְרֻקִּים עַל גַּיְא וָהָר. וְעוֹלִים קְנֵי הַבָּר יְרֻקִּים עַל גַּיְא וָהָר, עַל גַּיְא וָהָר. טַל נוֹפֵל אָז מִשָּׁמַיִם, חֹם תַּשְׁפַּעְנָה הַקַּרְנַיִם, הַשָּׂדֶה, רְאֵה, צָהַב, כְּבַד קָמָה וּקְנֵי זָהָב. הַשָּׂדֶה, רְאֵה, צָהַב, כְּבַד קָמָה וּקְנֵי זָהָב, וּקְנֵי זָהָב. עֲגָלוֹת חִישׁ קַל תֵּצֶאנָה שֶׁפַע בִּרְכַּת בָּר תָּבֵאנָה, דֶּרֶךְ הַר וְדֶרֶךְ גַּיְא – לַטַּחֲנָה נוֹשְׂאוֹת הֵן שַׁי. דֶּרֶךְ הַר, דֶּרֶךְ גַּיְא – לַטַּחֲנָה נוֹשְׂאוֹת הֵן שַׁי, נוֹשְׂאוֹת הֵן שַׁי. וְהָרוּחַ רַק נוֹשֶׁבֶת הַטַּחֲנָה חִישׁ מִסְתּוֹבֶבֶת, וּבִן-רֶגַע – וְהַבָּר קֶמַח צַח הָפַךְ כְּבָר. וּבִן-רֶגַע – וְהַבָּר קֶמַח צַח הָפַךְ כְּבָר, הָפַךְ כְּבָר. לָאוֹפֶה אָז עֵת לִטְרֹחַ: הַבָּצֵק הוּא לָשׁ בְּכוֹחַ, בַּתַּנּוּר אֵשׁ מַאֲדֶמֶת, וְיָפֶה הַפַּת נִקְרֶמֶת. בַּתַּנּוּר אֵשׁ מַאֲדֶמֶת, וְיָפֶה הַפַּת נִקְרֶמֶת, פַּת נִקְרֶמֶת. מַה תִּשְׂמַח אֵם בְּיָדֶיהָ לְהָבִיא פַּת לִילָדֶיהָ! פַּת חַמָּה הֵם לוֹעֲסִים, גִּבּוֹרִים הֵם נַעֲשִׂים. פַּת חַמָּה לוֹעֲסִים, גִּבּוֹרִים הֵם נַעֲשִׂים, הֵם נַעֲשִׂים.יד אל יד הטף יריע ויזמר: אל מרקיע! תן למען עוללים שפע גשם וטללים! תן למען עוללים שפע גשם וטללים, וטללים! עב כי תעל ברקיע, אד על פני הניר תציע, והגשם זך אז רד: טיף-טף! טיף-טף! לו לאט. והגשם זך אז רד: טיף-טף! טיף-טף! לו לאט, לו לאט. כל שדה אז יתמתח, תלם תלם יתפתח ועולים חיש קני הבר ירוקים על גיא והר. ועולים קני הבר ירוקים על גיא והר, על גיא והר. טל נופל אז משמים, חום תשפענה הקרניים, השדה, ראה, צהב, כבד קמה וקני זהב. השדה, ראה, צהב, כבד קמה וקני זהב, וקני זהב. עגלות חיש קל תצאנה שפע ברכת בר תבאנה, דרך הר ודרך גיא – לטחנה נושאות הן שי. דרך הר, דרך גיא – לטחנה נושאות הן שי, נושאות הן שי. והרוח רק נושבת הטחנה חיש מסתובבת, ובין-רגע – והבר קמח צח הפך כבר. ובין-רגע – והבר קמח צח הפך כבר, הפך כבר. לאופה אז עת לטרוח: הבצק הוא לש בכוח, בתנור אש מאדמת, ויפה הפת נקרמת. בתנור אש מאדמת, ויפה הפת נקרמת, פת נקרמת. מה תשמח אם בידיה להביא פת לילדיה! פת חמה הם לועסים, גיבורים הם נעשים. פת חמה לועסים, גיבורים הם נעשים, הם נעשים.

מקור: "יואל אנגל שירי ילדים לקול אחד, לשניים ולשלושה קולות בלוויית הפסנתר", "יבנה-ירושלים" ברלין, 1925, עמוד 14-15

פרסום בדיד בהוצאת "יובל"