מילים: צבי גורדון
לחן: עממי צועני, עממי רוסי כתיבה: 1935
|
צפו כאן בביצוע משתתפי תכנית הטלוויזיה "קרנבל בתל אביב" (תזמון 53:03) בשילוב שני לחנים דומים: 1. "היי תפוח" שהוא גם הלחן הרוסי של "תה ואורז" (רוב הבתים) 2; לחן "שתי גיטרות" (פתיחה, סיום ואחד הבתים).לעומת זאת, הנוסח שאותר באוסף מאיר נוי, מודבק ממקור לא ידוע, נדפס אחרי המילים של "החוצפה מותרת" ורשום "באותה מנגינה". "החוצפה מותרת" מושר בלחן אחר, הלחן האוקראיני, הידוע יותר של "תה ואורז". לכן לא ברור אם "החוצפה מותרת" זומר גם בלחן הרוסי או שמא "שיר העדלאידע" זומר מלכתחילה (או גם) בלחן האוקראיני.
כותב אורי יעקובוביץ':
השיר הרוסי הנפוץ (שתי גיטארות) הנו למעשה עיבוד לשיר (poem) בשם "הונגריה צוענית" של אפולון גריגורייב שחיבר בשנת 1857. אין לי אינדיקאציה לגבי שנת חיבור המוסיקה, אולם אני מניח שזה היה לא הרבה זמן אחר כך, ובכל אופן במאה ה- 19. על פי "שירי משוררים רוסיים", כרך ב', השיר הנפוץ בימינו כלול בפרק שנקרא "שירים עממיים מעובדים המאה ה- 18 - תחילת המאה ה- 20. בהערות לשיר זה הוא מוכתר כשיר עממי צועני. בהערות לשיר המקורי של אפולון גריגורייב נרשם כי הוא הפך לרומאנס עירוני פופולארי ושולב ברפרטואר של מקהלות צועניות (עם ואריאנטים).
השיר "שתי גיטרות" תורגם בין השאר לצרפתית, ומשם חזר לעברית שוב בשנות השישים בידי דודו טופז ובוצע בפי אבי טולדנו בתקליטו "השנסונייר - משירי שארל אזנאבור".
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.