המשקה

אוֹקִירְךָ, מַשְׁקֶה, וַאֲכַבְּדֵךָ כְּמִפְּנֵי שֵׂיבָה אָקוּם מִפָּנֶיךָ אוֹקִירְךָ וַאֲכַבְּדֵךָ מְאֹד מְאֹד כִּי לְךָ לְבַד עֵינַי תְּלוּיוֹת טְרָלָלָלָה... כְּשֶׁבָּא הַשַּׁדְּכָן לְבֵית סָבִי לְהַצִּיעַ שִׁדּוּךְ לְאִמִּי וְאָבִי אָז דִּבְּרוּ וְדִבְּרוּ לְחִנָּם עַד שֶׁבַּכּוֹס נָתְנוּ עֵינָם בִּזְכוּת הַמַּשְׁקֶה הָאֵל נָתַן אָבִי הָיָה לְאִמִּי חָתָן טְרָלָלָלָה... אֶת מִשְׁתֶּה הַחֲתֻנָּה בְּקָרוֹב עָרְכוּ וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה מַשְׁקֶה שָׁתוּ כּוֹסוֹת רְוָיָה מִיֵּין הַחֶמֶד שָׁתוּ כֻּלָּם לִכְבוֹד הַצֶּמֶד בִּזְכוּת הַמַּשְׁקֶה שָׂמְחוּ כֻּלָּם וַאֲנִי יָצָאתִי לְאוֹר עוֹלָם טְרָלָלָלָה... אֶת מִשְׁתֶּה הַבְּרִית כַּיּוֹם אֶזְכֹּר הַכּוֹס מִיָּד אֶל יָד תַּעֲבֹר בִּרְכַּת "מַזָּל טוֹב" צָעֲקוּ בְּקוֹל שֶׁהַיֶּלֶד יִגְדַּל לְרַב גָּדוֹל לָכֵן אֶשְׁתֶּה שְׁתִיָּה כַּדָּת לָכֵן הַכּוֹס גַּם לֹא תֻּשְׁבַּת טְרָלָלָלָה... גַּם הַכְּנִיסָה לַ"חֶדֶר" אֶזְכֹּר שָׁתוּ מַשְׁקֶה עַד הַבֹּקֶר אוֹר וְהָרַבִּי ר' בִּנְיָמִין שָׁתָה מַשְׁקֶה מְלוֹא הַהִין אֶצְלוֹ בַּחֶדֶר הִצְלַחְתִּי לִלְמֹד לִשְׁתּוֹת מַשְׁקֶה הַרְבֵּה מְאֹד טְרָלָלָלָה... בַּיּוֹם הַ"בַּר מִצְוָה" יָפֶה קִדַּשְׁתִּי וְאַחַר כָּךְ גַּם נָאֶה דָּרַשְׁתִּי כִּי הַקֵּיסָר הוֹד מַלְכוּתוֹ שִׁכּוֹר גָּדוֹל מֵאֵין כְּמוֹתוֹ לָכֵן, אַחַי, עָשִׁיר וָרָשׁ נִשְׁתֶּה כּוֹס "מַשְׁקֶה" מֵחָדָשׁ טְרָלָלָלָה... וְכֵן אֶזְכֹּר בָּעֶרֶב הַ"תְּנָאִים" שָׁתוּ כֻּלָּם כְּמוֹ הַגּוֹיִים וְשָׁבְרוּ מִינֵי כְּלֵי חֶרֶס וְיַי"שׁ נִשְׁפָּךְ כְּמוֹ מִבֶּרֶז אֲנִי, הֲגַם שֶׁאֲנִי חָתָן חָזַרְתִּי וְשָׁתִיתִי "הַדְרָן" טְרָלָלָלָה... וּבְשָׁעָה שֶׁלַּחֻפָּה הָלַכְנוּ, כּוֹס מַשְׁקֶה מִקֹּדֶם לָקַחְנוּ וְהָרַב הַבְּרָכוֹת הִגִּיד וּבַכּוֹס אֵין גַּם שָׂרִיד וַאֲנִי בָּחוּר כָּאֶרֶז הָיִיתִי בַּלָּשׁוֹן הַכּוֹס מִצִּיתִי טְרָלָלָלָה... מִיָּד עִם אִשְׁתִּי הִתְחַלְתִּי לָרִיב וְנָסַעְנוּ לָרַבִּי שָׁלוֹם לְהָשִׁיב הָרַבִּי מָצָא וְנָתַן "שְׁמִירָה" לְהַחֲלִיף מִיָּד אֶת הַדִּירָה בַּדִּירָה הַחֲדָשָׁה לְאִשְׁתִּי לֹא שָׁמַעְתִּי וְשׁוּב בַּכּוֹס עֵינִי נָתַתִּי טְרָלָלָלָה... אֶת מִסְפָּר שְׁנוֹתַי כַּאֲשֶׁר אֲמַלֵּא רְצוֹנִי הָאַחֲרוֹן אֲבַקֵּשׁ לְמָלֵא מִשְׁתֶּה בַּקֶּבֶר מְלוֹא הַהִין וְכוֹס גְּדוֹלָה בְּיָד יָמִין לִתְחִיַּת הַמֵּתִים אֲנִי נָכוֹן לִשְׁתּוֹת מַשְׁקֶה בִּמְלוֹא גָּרוֹן טְרָלָלָלָה.... אוקירך, משקה, ואכבדך כמפני שיבה אקום מפניך אוקירך ואכבדך מאוד מאוד כי לך לבד עיניי תלויות טרלללה... כשבא השדכן לבית סבי להציע שידוך לאמי ואבי אז דיברו ודיברו לחינם עד שבכוס נתנו עינם בזכות המשקה האל נתן אבי היה לאמי חתן טרלללה... את משתה החתונה בקרוב ערכו וכל אותו הלילה משקה שתו כוסות רוויה מיין החמד שתו כולם לכבוד הצמד בזכות המשקה שמחו כולם ואני יצאתי לאור עולם טרלללה... את משתה הברית כיום אזכור הכוס מיד אל יד תעבור ברכת "מזל טוב" צעקו בקול שהילד יגדל לרב גדול לכן אשתה שתייה כדת לכן הכוס גם לא תושבת טרלללה... גם הכניסה ל"חדר" אזכור שתו משקה עד הבוקר אור והרבי ר' בנימין שתה משקה מלוא ההין אצלו בחדר הצלחתי ללמוד לשתות משקה הרבה מאוד טרלללה... ביום ה"בר מצווה" יפה קידשתי ואחר כך גם נאה דרשתי כי הקיסר הוד מלכותו שיכור גדול מאין כמותו לכן, אחיי, עשיר ורש נשתה כוס "משקה" מחדש טרלללה... וכן אזכור בערב ה"תנאים" שתו כולם כמו הגויים ושברו מיני כלי חרס ויי"ש נשפך כמו מברז אני, הגם שאני חתן חזרתי ושתיתי "הדרן" טרלללה... ובשעה שלחופה הלכנו כוס משקה מקודם לקחנו והרב הברכות הגיד ובכוס אין גם שריד ואני בחור כארז הייתי בלשון הכוס מציתי טרלללה... מייד עם אשתי התחלתי לריב ונסענו לרבי שלום להשיב הרבי מצא ונתן "שמירה" להחליף מייד את הדירה בדירה החדשה לאשתי לא שמעתי ושוב בכוס עיני נתתי טרלללה... את מספר שנותיי כאשר אמלא רצוני האחרון אבקש למלא משתה בקבר מלוא ההין וכוס גדולה ביד ימין לתחיית המתים אני נכון לשתות משקה במלוא גרון טרלללה....

מקור: "חיים בנציון אילון-ברניק: היה היה מעשה - שירים, סיפורים, מסורות, מנהגים, הנהגות, בדיחות, פתגמים, אמונות תפלות, פרפראות, חידות", פולקלור, תש"ו 1946, עמוד 71

מקור: "חיים בנציון אילון-ברניק: היה היה מעשה - שירים, סיפורים, מסורות, מנהגים, הנהגות, בדיחות, פתגמים, אמונות תפלות, פרפראות, חידות", פולקלור, תש"ו 1946, עמוד 71-74