אִמָּא רְחִימָא, עֲטֶרֶת תִּפְאֶֶרֶת, הוֹי דֹּמִּי רַק רֶגַע לֹא רַב; כַּבִּי בְּלִבִּי אֶת הָאֵשׁ הַלּוֹהֶטֶת וּתְנִי לִי אֶת מִי שֶׁאֹהַב. אָהוֹב הִתְאָהַבְתִּי בְּנַעַר בֶּן-חֶמֶד, הוֹי מֹתֶק שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ; עִמּוֹ אֶתְחַתֵּן, רַק עִמּוֹ, הַנֶּחְמֶדֶת, אוֹתוֹ רַק אֶרְצֶה, רַק אוֹתוֹ. לָשׂוּחַ, חֶמְדַּת-נֶפֶשׁ, בְּיַחַד הָלַכְנוּ, מַה טּוֹב וְנָעִים הוּא הָיָה; הֵן כָּל בַּחוּרָה עִם בָּחוּר מְטַיֶּלֶת, אֲנִי רַק נִשְׁאַרְתִּי פְּתַיָּה. לָשׂוּחַ, חֶמְדַּת-נֶפֶשׁ, בְּיַחַד הָלַכְנוּ, וְנַחְנוּ בָּעֵשֶׂב יַחְדָיו; אֵיזֶהוּ הַפְּסוּל שֶׁרָאָה אוֹ מָצָא בִּי, וְלָמָּה אוֹתִי הוּא עָזַב? חֲלוֹם רַק, הוֹי אַבָּא, חֲלוֹם רַק, הוֹי אִמָּא, חֲלוֹם רַק הָיָה חֲבִיבִי; עֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת עִם תַּלְתַּלֵּי-הַחֶמֶד הוֹי הֵמָּה שִׁבְּרוּ אֶת לִבִּי. שִׁטָּה לָהּ פּוֹרַחַת, שָׁנָה לָהּ בּוֹרַחַת, הַזְּמַן כְּעָשָׁן הוּא נָמוֹג; מִזְּמַן שֶׁהִכַּרְתִּי אוֹתוֹ וְאָהַבְתִּי - עָיַפְתִּי מִבְּכוֹת וּמִדְּאֹג. כִּתְּרוּנִי סָבִיב צָרוֹתַי וְסַבּוּנִי, כְּחַבְתָּן חָבִיתוֹ שֶׁיָּסֹב; בָּחוּר בְּיָמֵינוּ שֶׁאַהֲבָה הוּא מַבְטִיחַ - תַּאֲמִינוּ כִּלְכֶלֶב בָּרְחוֹב.אמא רחימא, עטרת תפארת, הוי דומי רק רגע לא רב; כבי בלבי את האש הלוהטת ותני לי את מי שאֹהָב. אהוב התאהבתי בנער בן-חמד, הוי מותק שאין כמותו; עמו אתחתן, רק עמו, הנחמדת, אותו רק ארצה, רק אותו. לשוח, חמדת-נפש, ביחד הלכנו, מה טוב ונעים הוא היה; הן כל בחורה עם בחור מטײלת, אני רק נשארתי פתיה. לשוח, חמדת-נפש, ביחד הלכנו, ונחנו בעשב יחדיו; איזהו הפסול שראה או מצא בי, ולמה אותי הוא עזב? חלום רק, הוי אבא, חלום רק, הוי אמא, חלום רק היה חביבי; עיניו השחורות עם תלתלי-החמד הוי המה שיברו את לבי. שטה לה פורחת, שנה לה בורחת, הזמן כעשן הוא נמוג; מזמן שהכרתי אותו ואהבתי – עײפתי מבכות ומדאוג. כתרוני סביב צרותי וסבוני, כחבתן חביתו שיסֹב; בחור בימינו שאהבה הוא מבטיח – תאמינו כלכלב ברחוב.