באנייה

עַל יַד הַתֹּרֶן נֶעֱצָב עֵינַי הַחוֹף יִבְדֹקוּ: תּוֹרִי, אֲהוּבָתִי, שָׁלוֹם! צִיִּי גַלִּים יָלֹקוּ. הִנֵּה מִשְׁכַּן רֻחָמָתִי; חַלוֹנוֹתָיו יַזְהִירוּ... לַשָׁוְא אַבִּיט, לַשׁוְא אֶחְפֹּשׂ עֵינַיִם לִי יָאִירוּ. הוֹ, רֵדְנָה, זֹבְנָה, דִמְעוֹתָי: תִּזּךְ, תִּבַּר הָעָיִן; לִבּי הַדָּך! אַל תִּשָׁבֵר, אַף אִם תּוֹחֶלֶת אָיִן.על יד התורן נעצב עיני החוף יבדוקו: תורי, אהובתי, שלום! ציי גלים ילוקו. הנה משכן רוחמתי; חלונותיו יזהירו... לשוא אביט, לשוא אחפש עינים לי יאירו. הו, רדנה, זובנה, דמעותי: תזך, תבר העין; לבי הדך! אל תשבר, אף אם תוחלת אין.