מעשה בשולמית

מַעֲשֶׂה בְּשוּלַמִּית צְעִירָה מִתֵּל אָבִיב מִכָּל הַצְּבָעִים הָיָה לָהּ רַק אֶחָד חָבִיב צֶבַע זֶה צָרִיךְ הָיָה לְהִמָּצֵא בַּכֹּל וְכָל מַה שּׁהִיא קוֹנָה צָרִיךְ לִהְיוֹת סָגֹל שִׂמְלָה אֲדֻמָּה קָנוּ לָהּ – לָה לָה לָה לָה קָרְאָה בְּקוֹל הַבְּתוּלָה: אֲדֻמָּה חָלִילָה לִי, רַק סְגֻלָּה פַּעַם שׁוּלַמִּית נָסְעָה בְּלִוְיַת אַבָּא הֵם נָסְעוּ בָּאֳנִיָּה לְאָמֶרִיקָה תָּא מְפֹאָר הָיָה מוּכָן בִּשְׁבִיל שׁוּלַמִּית אַךְ אֲבוֹי אָדֹם הָיָה צֶבַע הַטַּפִּית בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַטַּפִּית – פִּית פִּית פִּית פִּית קָרְאָה בְּקוֹל הַבְּתוּלָה אֲדֻמָּה חָלִילָה לִי, רַק סְגֻלָּה סוֹף סוֹף נִמְצָא גַּם תָּא כַּזֶּה שֶׁהָיָה כִּרְצוֹנָהּ לַמְּחִיר לֹא דָּאֲגָה, יְשַׁלֵּם אַבָּא מִתָּאָהּ הִיא לֹא יָצְאָה אֲפִלּוּ לֶאֱכֹל רַק בָּעֶרֶב כְּשֶׁצֶּבַע הַיָּם הָפַךְ סָגֹל וּמֵעַל הַמַּעֲקֶה – קֶה קֶה קֶה קֶה קָרְאָה בְּקוֹל הַבְּתוּלָה וְקָפְצָה לֹא עֲלֵיכָם אֶל הַמְּצוּלָה הַסְּגֻלָּה הָאֳנִיָּה נֶעֶצְרָה תֵּכֶף וּמִיָּד טַבְּעוֹת הַצָּלָה עָפוּ מִכָּל צָד הַטַּבָּעוֹת כָּרָגִיל הָיוּ אֲדֻמּוֹת וְאָת הַצֶּבַע הָאָדֹם הִיא לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת לִפְעָמִים שֹוֹמְעִים בַּת קוֹל – לִי לִי לִי לִי מְנַהֶמֶת הַבְּתוּלָה לֹא אָדֹם כִּי אִם סָגֹל, מְנַהֶמֶת מִן הַמְּצוּלָה לָה לָהמעשה בשולמית צעירה מתל אביב מכל הצבעים היה לה רק אחד חביב צבע זה צריך היה להימצא בכול וכל מה שהיא קונה צריך להיות סגול שמלה אדומה קנו לה – לה לה לה לה קראה בקול הבתולה: אדומה חלילה לי, רק סגולה פעם שולמית נסעה בלוויית אבא הם נסעו באנייה לאמריקה תא מפואר היה מוכן בשביל שולמית אך אבוי אדום היה צבע הטפית בראותה את הטפית – פית פית פית פית קראה בקול הבתולה אדומה חלילה לי, רק סגולה סוף סוף נמצא גם תא כזה שהיה כרצונה למחיר לא דאגה, ישלם אבא מתאה היא לא יצאה אפילו לאכול רק בערב כשצבע הים הפך סגול ומעל המעקה – קה קה קה קה קראה בקול הבתולה וקפצה לא עליכם אל המצולה הסגולה האנייה נעצרה תכף ומיד טבעות הצלה עפו מכל צד הטבעות כרגיל היו אדומות ואת הצבע האדום היא לא יכלה לראות לפעמים שומעים בת קול – לי לי לי לי מנהמת הבתולה לא אדום כי אם סגול, מנהמת מן המצולה לה לה