חיוך

מִתְפַּתֵּל מִשְׁעוֹל הַפֶּרֶא בֵּין הֶהָרִים מִתְקַדֶּמֶת בּוֹ דּוּמָם פְּלֻגַּת-פָּרָשִׁים בְּמוֹרַד הַשְּׁבִיל נִצֶּבֶת נַעֲרָה זָהָב צַמָּתָהּ, תְּכֵלֶת עֵינָהּ וְחִיּוּךְ עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ נֶחְמָד וַתְּנַפְנֵף בַּיָּד... אָז נָשָׂא קְצִינֵנוּ בְּגַאֲוָה אֶת הַקּוֹל: "חֶבְרַיָּה הַפְנוּ מַבָּט אֱלֵי הַמִּשְׁעוֹל! שִׂימוּ אֶת לִבְּכֶם אֶל הַנַּעֲרָה זָהָב צַמָּתָהּ, תְּכֵלֶת עֵינָהּ שֶׁגִּבּוֹר אֲנִי – הִכִּירָה מִיָּד וְלִי חִיּוּכָהּ נוֹעָד..." מִתְנוֹדֶדֶת פְּלֻגָּתֵנוּ בַּשְּׁבִיל דּוּמָם הַסַּמָּל קָרָא לְפֶתַע בְּקוֹל מוּרָם: "לֹא כְּדַאי וִכּוּחַ עַל הַנַּעֲרָה זָהָב צַמָּתָהּ, תְּכֵלֶת עֵינָהּ נֶשֶׁר עַז אֲנִי – הִכִּירָה מִיָּד וְלִי חִיּוּכָהּ נוֹעָד..." צְחוֹק אַדִּיר רָעַם, דּוּמָם הִמְשַׁכְתִּי דַּרְכִּי כִּי אֵדַע: לֵב נַעֲרָה – הוּא עִם טוּרָאִי וְאֵין כָּל צֵל סָפֵק שֶׁזֹּאת הַנַּעֲרָה זָהָב צַמָּתָהּ, תְּכֵלֶת עֵינָהּ רָאֲתָה אֶת שְׂפָמִי הַמְּחֻדָּד וְלִי חִיּוּכָהּ נוֹעָד... מִתְפַּתֵּל מִשְׁעוֹל הַפֶּרֶא בֵּין הֶהָרִים הִתְקַדְּמוּ בּוֹ בֵּינָתַיִם הַפָּרָשִׁים וְהַרְחֵק-הַרְחֵק נִצֶּבֶת נַעֲרָה זָהָב צַמָּתָהּ, תְּכֵלֶת עֵינָהּ וְחִיּוּךְ עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ נֶחְמָד וַתְּנַפְנֵף בַּיָּד...מתפתל משעול הפרא בין ההרים; מתקדמת בו דומם פלוגת-פרשים; במורד השביל ניצבת נערה, זהב צמתה, תכלת עינה וחיוך על שפתותיה נחמד ותנפנף ביד... אז נשא קציננו בגאווה את הקול: "חבריה הפנו מבט אלי המשעול! שימו את לבכם אל הנערה, זהב צמתה, תכלת עינה, שגיבור אני - הכירה מיד ולי חיוכה נועד...". מתנודדת פלוגתנו בשביל דומם; הסמל קרא לפתע בקול מורם: "לא כדאי ויכוח על הנערה, זהב צמתה, תכלת עינה נשר עז אני - הכירה מיד ולי חיוכה נועד..." צחוק אדיר רעם, דומם המשכתי דרכי; כי אדע: לב נערה - הוא עם טוראי; ואין כל צל ספק שזאת הנערה, זהב צמתה, תכלת עינה, ראתה את שפמי המחודד ולי חיוכה נועד..." מתפתל משעול הפרא בין ההרים; התקדמו בו בינתיים הפרשים; והרחק, הרחק, ניצבת נערה, זהב צמתה, תכלת עינה, וחיוך על שפתותיה נחמד ותנפנף ביד...

מקור: "שירון קפריסין חוברת א [כל שיצא]", דקיליה : הסמינריון למדריכים של הג'וינט על שם פנחס רוטנברג בגירוש קפריסין , ערב ראש השנה תש"ט