הקרב האחרון

רוּחַ אַט תִּשֹּׁב, תָּנוּעַ הַצַּמֶּרֶת וּבְחַלּוֹנֵךְ גּוֹוֵעַ אוֹר הַנֵּר כַּחֲלוֹם נוּגֶה בֵּינֵינוּ אַתְּ עוֹבֶרֶת וְכָל אִישׁ אוֹתָךְ זוֹכֵר. עִם עֲרֹב הַיּוֹם קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ הַנַּעַר וְהַבֵּן לוֹחֵשׁ: אִמִּי, אִמִּי... הַאֻמְנָם יַלְבִּין שְׂעַר רֹאשֵׁךְ מִצַּעַר וּבִכְיֵךְ יִבְקַע בַּדְּמִי... רוּחַ בַּמִּשְׁעוֹל יֵהוֹמָה עֵץ בּוֹדֵד מַשִּׁיר אֶת עַלְעַלַּיו בַּדְּרָכִים הַמּוֹבִילוֹת דָּרוֹמָה מַחְלָקָה יוֹצֵאת לַקְּרָב... עִם הָנֵץ כּוֹכָב תֵּצֵא אֶל הַלַּיִל מֶרְחָבִים חוֹבֵק מִדְבָּר קַדְמוֹן מִי יֵדַע, אָחוֹת, אִם עוֹד נַחְזֹר אֵלַיִךְ אוּלַי הַקְּרָב הוּא אַחֲרוֹן... עֶרֶב עוֹד יָבוֹא וְסַהַר בַּשָּׁמַיִם וּבְחַלּוֹנֵךְ יִבְקַע פִּתְאוֹם הָאוֹר לַשֻּׁלְחָן נָסֵב, נָרִים כּוֹסוֹת הַיַּיִן וְכָל אִישׁ אוֹתָךְ יִזְכֹּר. אֶל הַסַּף נָבוֹא, נָבוֹא, אָחוֹת, לְפֶתַע אֶת נִשְׁקֵנוּ אֶל הַקִּיר נַשְׁעִין הַנּוֹפְלִים גַּם הֵם אָז יַעַמְדוּ בַּפֶּתַח וּמִצְחָם בַּלֵּיל יַלְבִּין. רוּחַ בַּמִּשְׁעוֹל יֵהוֹמָה עֵץ בּוֹדֵד יַשִּׁיר אֶת עַלְעַלָּיו מִדְּרָכִים הַמּוֹבִילוֹת דָּרוֹמָה – מַחְלָקָה תַּחְזֹר מִקְּרָב... עֵת יִכְבֶּה כּוֹכָב תָּשׁוּב הִיא מִן הַלַּיִל מֶרְחָבִים יַחֲבֹק מִדְבָּר קַדְמוֹן נָא חַיְּכִי, אָחוֹת, חָזַרְנוּ שׁוּב אֵלַיִךְ מִנִּי הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן...רוח אט תישוב, תנוע הצמרת ובחלונך גווע אור הנר כחלום נוגה בינינו את עוברת וכל איש אותך זוכר. עם ערוב היום קורא בשמך הנער והבן לוחש: אמי, אמי... האומנם ילבין שער ראשך מצער ובכייך יבקע בדמי... רוח במשעול יהומה עץ בודד משיר את עלעליו בדרכים המובילות דרומה מחלקה יוצאת לקרב... עם הנץ כוכב תצא היא אל הליל מרחבים חובק מדבר קדמון מי ידע, אחות, אם עוד נחזור אלייך אולי הקרב הוא אחרון... ערב עוד יבוא וסהר בשמים ובחלונך יבקע פתאום האור לשולחן נסב, נרים כוסות היין וכל איש אותך יזכור. אל הסף נבוא, נבוא, אחות, לפתע את נשקנו אל הקיר נשעין הנופלים גם הם אז יעמדו בפתח ומצחם בליל ילבין. רוח במשעול יהומה עץ בודד ישיר את עלעליו מדרכים המובילות דרומה – מחלקה תחזור מקרב... עת יכבה כוכב תשוב היא מן הליל מרחבים יחבוק מדבר קדמון נא חייכי, אחות, חזרנו שוב אלייך מני הקרב האחרון...