בדרך שם צועדת

בַּדֶּרֶךְ שָׁם צוֹעֶדֶת חֶבְרָיָה עַלִּיזָה לְאָן הִיא מִתְקַדֶּמֶת, דַּרְכָּהּ כְּלָל לֹא נֵדַע וְכָךְ בַּסָּךְ צוֹעֶדֶת, אַף אִישׁ לֹא יְפַגֵּר, שִׁירָה זוֹ מִתְפַּשֶּׁטֶת, כָּל הָרְחוֹב כָּאן מְזַמֵּר. פזמון: כִּי כֻּלָּם מְזַמְּרִים אֶת הַזֶּמֶר וְשָׁרִים אֶת הַזֶּמֶר בְּלִי סוֹף הַחַיִּים הוּא מֵקֵל זֶה הַזֶּמֶר, כִּי נָחוּץ וְרָצוּי הוּא וְטוֹב. אַחֲוָה בְּעוֹלָמֵנוּ בְּלִי דְּאָגָה תִּשְׂרֹר הַיָּחִיד לְמַעַן כֻּלָּנוּ, לַפְּרָט הַכְּלָל יַעֲזֹר וְאִם פְּלוֹנִי נִכְשָׁל פֹּה וּבְלֶכְתּוֹ יִמְעַד הוּא שׁוּב יָקוּם יָרִיעַ וּבְזֶמֶר שׁוּב יִצְעַד. פזמון: כִּי כֻּלָּם ... בדרך שם צועדת חבריה עליזה לאן היא מתקדמת, דרכה כלל לא נדע וכך בסך צועדת, אף איש לא יפגר, שירה זו מתפשטת, כל הרחוב כאן מזמר. פזמון: כי כולם מזמרים את הזמר ושרים את הזמר בלי סוף החיים הוא מקל זה הזמר, כי נחוץ ורצוי הוא וטוב. אחווה בעולמנו בלי דאגה תשרור היחיד למען כולנו, לפרט הכלל יעזור ואם פלוני נכשל פה ובלכתו ימעד הוא שוב יקום יריע ובזמר שוב יצעד. פזמון: כי כולם ...

 תווי השיר כפי שרשם טוביה נאור ל"סבתות מיוטבתה".

מספר אלי סט:

את השיר העברי למדו ילדי בית-זרע ב-1959 בקייטנה שהתקיימה לאורך מספר קֵיצים במוסד החינוכי "הרי-אפרים" (שבקיבוץ עין-השופט) אליו הם נשלחו בשל מזג האוויר הקשה בעמק הירדן. אסתר זינגר, בת קיבוץ בית-זרע (מבנות גיטה זולין) וכיום חברת קיבוץ יטבתה היא שזכרה חלקים מהשיר וגייסה את חברותיה לכיתה צילה גלילי ודבורה גיצין, שעזרו לה להיזכר בכל מילות השיר. אסתר לא נחה ושכנעה את טוביה נאור, מוסיקאי מיוטבתה, לסייע בהקלטת השיר. אסתר שרה לו את השיר, הוא כתב את התווים וניצח על אסתר ועל חברות נוספות מהקיבוץ ("הסבתות מיוטבתה") שביצעו את השיר כשהן מוקלטות על-ידי נטע עוגן.

כשעלה "בדרך שם צועדת" לרשת, לא היה מידע כלשהו על מחברי השיר המקורי. זיוה אדות מבית-זרע, המשיכה בנסיונותיה לזהות את השיר המקורי והדבר עלה בידה בעזרת שתי חברות יוצאות ברית-המועצות. 

תודה לאסתר, הבלתי נלאית, לצילה, לדבורה ולטוביה, שהצילו את השיר מתהום הנשייה ולזיוה על מאמציה ותרומתה לזהוי השיר מקורי.