שיר השייט

עָזַבְתִּי יַבֶּשֶׁת, גַּנִּים וּפְרָחִים! כְּלִי שַׁיִט לִי בַּיִת, מְעוֹן-מִבְטַחִים. יִנְעַם לִי שִׁיר מַיִם אֶל עָל נִזְרָקִים! קוֹל שַׁחַף עַל רַחַב גַּלִּים יְרֻקִּים. וּרְאוּ, הֵן הָיִיתִי אִיש יָם וְשַׁיָּט! סִירָה מְהִירָה לִי, מָשׁוֹט לִי בַּיָּד. כִּצְחוֹק לִי הַסַּעַר, הַגַּל – מְשׂוֹשִׂי; בָּרוּחַ מָתוּחַ תָּמִיד מִפְרָשִׂי. בְּשִׁיר אֶתְנַעְנֵעַ עַל גַּל-הַזָּהָב – קוֹל-פֶּלֶא קוֹרֵא לִי: חֲתֹר! אַל תִּיעָף! רָחוֹק שָׁם פּוֹרֵחַ עַל אִי גַּן-קְסָמִים, יִזְכֶּה בוֹ רַק לֵב לוֹ אַמִּיץ וְתָמִים!עזבתי יבשת, גנים ופרחים כלי שיט לי בית מעון מבטחים ינעם לי שיר מים אל על נזרקים קול שחף על רחב גלים ירוקים וראו הן הייתי, איש ים ושיַיט סירה מהירה לי, משוט לי ביד כצחוק לי הסער, הגל משושי ברוח מתוח תמיד מפרשי בשיר אתנענע על גל הזהב קול פלא קורא לי: חתור, אל תיעף רחוק שם פורח על אי גן קסמים יזכה בו רק לב לו אמיץ ותמים