שיר השירים אשר לשלמה

הִנֵּה הַסְּתָו עָבַר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הָלַךְ הָלַךְ לוֹ הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ. אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר. נַשְׁכִּימָה, לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים; הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ, וְעַל-פְּתָחֵינוּ -מְגָדִים חֲדָשִׁים, גַּם-יְשָׁנִים; הִנֵּה הַסְּתָו עָבַר... הנה הסתו עבר, הגשם חלף הלך לו. הלך הלך לו הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח. אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר. נשכימה, לכרמים נראה אם-פרחה הגפן הנצו הרימונים; הדודאים נתנו-ריח, ועל-פתחינו -מגדים חדשים, גם-ישנים; הנה הסתו עבר...