שני מכתבים

עַל נְיָר לָבָן וְצַח כַּשֶּׁלֶג בָּא מִכְתָּב מִן הַגּוֹלָה כּוֹתֶבֶת אֵם בְּדִמְעַת עַיִן: "לִבְנִי הַטּוֹב בִּירוּשָׁלַיִם, אָבִיך מֵת, אִמְּךָ חוֹלָה בּוֹא הַבַּיְתָה לַגּוֹלָה! בּוֹא הַבַּיְתָה לַגּוֹלָה! נְחַכֶּה לְךָ בְּלִי הֶרֶף מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב בּוֹא הַבַּיְתָה, בֵּן חָבִיב בּוֹא הַבַּיְתָה לָאָבִיב בּוֹא הַבַּיְתָה בּוֹא הַבַּיְתָה בּוֹא, בֵּן חָבִיב". עַל נְיָר פָּשׁוּט, אָפֹר כָּאֵפֶר הוֹלֵךְ מִכְתָּב אֶל הַגּוֹלָה כּוֹתֵב חָלוּץ, בְּדִמְעַת עַיִן שְׁנַת תַּרְפָּ"ד בִּירוּשָׁלַיִם: "סִלְחִי לִי, אִמִּי הַחוֹלָה לֹא אָשׁוּב עוֹד לַגּוֹלָה! לֹא אָשׁוּב עוֹד לַגּוֹלָה! אִם אָהֹב תֶּאֶהְבִינִי בּוֹאִי הֵנָּה וְחַבְּקִינִי לֹא אֶהְיֶה עוֹד נָע וָנָד! לֹא אָזוּז מִפֹּה לָעַד! לֹא אָזוּזָה לֹא אָזוּזָה לֹא!"על ניר לבן וצח כשלג בא מכתב מן הגולה כותבת אם בדמעת עיין: "לבני הטוב בירושלים, אביך מת, אמך חולה בוא הביתה לגולה! בוא הביתה לגולה! נחכה לך בלי הרף מן הבוקר עד הערב בוא הביתה, בן חביב בוא הביתה לאביב בוא הביתה בוא הביתה בוא, בן חביב". על ניר פשוט, אפור כאפר הולך מכתב אל הגולה כותב חלוץ, בדמעת עיין שנת תרפ"ד בירושלים: "סלחי לי, אימי החולה לא אשוב עוד לגולה! לא אשוב עוד לגולה! אם אהוב תאהביני בואי הנה וחבקיני לא אהיה עוד נע ונד! לא אזוז מפה לעד! לא אזוזה לא אזוזה לא!"