אל הציפור (לחן מילנר)

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרָה נֶחְמֶדֶת, מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל-חַלּוֹנִי - אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה-נַּפְשִׁי כָלָתָה, בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי. זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה, מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת, הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה, תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת; הֲתִשְׂאִי לִי שָׁלוֹם מֵאַחַי בְּצִיּוֹן, מֵאַחַי הָרְחוֹקִים הַקְּרוֹבִים? הוֹי מְאֻשָּׁרִים! הֲיֵדְעוּ יָדוֹעַ כִּי אֶסְבֹּל, הוֹי אֶסְבֹּל מַכְאוֹבִים? הֲיֵדְעוּ יָדוֹעַ מָה רַבּוּ פֹה שוֹטְנַי, מָה רַבִּים, הוֹי רַבִּים לִי קָמִים? זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, נִפְלָאוֹת מֵאֶרֶץ, הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים. שלום רב שובך, ציפורה נחמדת, מארצות החום אל-חלוני - אל קולך כי ערב מה-נפשי כלתה, בחורף בעוזבך מעוני. זמרי, ספרי, ציפורי היקרה, מארץ מרחקים נפלאות, הגם שם בארץ החמה, היפה, תרבינה הרעות, התלאות; התישאי לי שלום מאחיי בציון, מאחיי הרחוקים הקרובים? הוי מאושרים! הידעו ידוע כי אסבול, הוי אסבול מכאובים? הידעו ידוע מה רבו פה שוטניי, מה רבים, הוי רבים לי קמים? זמרי, ציפורי, נפלאות מארץ, האביב בה ינווה עולמים. התישאי לי שלום מזמרת הארץ, מעמק, מגיא, מראש הרים? הריחם, הניחם אלוה את-ציון, אם עודה עזובה לקברים? ועמק השרון וגבעת הלבונה - היתנו את-מורם, את-נרדם? ההקיץ משנתו השב ביערים, הלבנון הישן, הנרדם? הירד כפנינים הטל על הר חרמון, אם ירד ויפול כדמעות? ומה-שלום הירדן ומימיו הבהירים? ושלום כל-ההרים, הגבעות? האם-עוד לא-נבלו הפרחים שתלתי כאשר נבלתי אנוכי? אזכרה ימים כמוהם פרחתי, אך עתה זקנתי, סר כוחי. ואחיי העובדים, הזורעים בדמעה - הקצרו ברינה העומר? - מי יתן-לי אבר ועפתי אל-ארץ בה ינץ השקד, התומר! כבר כלו הדמעות, כבר כלו הקיצים - ולא הקיץ הקץ על-יגוני, שלום רב שובך, ציפורי היקרה, צהלי-נא קולך ורוני!