קְצָת מַשְׁקֶה, רַבּוֹתַי, אֵין טוֹב מִזֶּה!
קְצָת מַשְׁקֶה זֶה אַף פַּעַם לֹא מַפְרִיע.
יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּכְּרִים מִזֶּה,
אֲבָל עָלַי... מוּזָר... זֶה לֹא מַשְׁפִּיעַ.
לִשְׁתּוֹת צָרִיךְ לָדַעַת, יַא חַבִיב,
וְזֶה יוֹדְעִים אֲנִי – וּמוֹטְל זִיו.
כְּשֶׁשּׁוֹתִים אֲנַחְנוּ כּוֹס אַחַת
קוֹרֵא לִי מוֹטְל חֶבְרֶמַן מִיָּד,
וּכְשֶׁשּׁוֹתִים אֲנַחְנוּ כּוֹסוֹתַיִם,
נוֹשֵׁק אֲנִי אֶת מוֹטְל בַּלְּחָיַיִם,
וּכְשֶׁשּׁוֹתִים אָנוּ כּוֹסוֹת שָׁלֹשׁ
נוֹתְנִים אֲנַחְנוּ זֶה לָזֶה בָּרֹאשׁ
וּכְשֶׁשּׁוֹתִים אָנוּ כּוֹסוֹת אַרְבַּע –
לָרֹב מָגֵן דָּוִד אָדֹם כְּבָר בָּא!
חָמֵשׁ וָשֵׁשׁ זֶה עֶשֶׂר
וְיֶקֶה זֶה פְּרוֹפֶסוֹר,
בַּקְבּוּק אַנְגְּלִי זֶה בּוֹטְל
וּמוֹטְל זֶהוּ מוֹטְל...
קְצָת מַשְׁקֶה, רַבּוֹתַי, זֶה לֹא מַזִּיק,
אֲבָל כַּמָּה שֶׁשּׁוֹתִים זֶה לֹא מַסְפִּיק.
בֵּין בַּחוּרוֹת אֲנִי בָּחוּר בַּיְשָׁן,
מַמָּשׁ, נוּ, בְּלִי לָשׁוֹן וּבְלִי רַגְלַיִם.
אֶצְלִי הָיָה זֶה חִסָּרוֹן יָשָׁן –
אֲבָל מָתַי? כְּשֶׁשָּׁתִיתִי מַיִם!
אֲבָל אִם מַכְנִיסִים אֵלַי קְצָת סְפִּירְט,
מַמָּשׁ יוֹצֵא עָשָׁן מִתּוֹךְ הַפְלִירְט!
כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה לִי כּוֹס אַחַת,
אֲנִי חָתָן לְבַחוּרָה אַחַת,
וּכְשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה לִי כּוֹסוֹתַיִם,
אֲנִי, חַבִּיבִּי, כְּבָר חָתָן לִשְׁתַּיִם,
וּכְשֶׁאֲנִי שּׁוֹתֶה כּוֹסוֹת שָׁלֹשׁ,
הַשְּׁתַּיִם כְּבָר נִרְאוֹת לִי כְּשָׁלֹשׁ,
וּכְשֶׁשּׁוֹתֶה אֲנִי כּוֹסוֹת אַרְבַּע,
אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה עַל אַרְבַּע...
שָׁלֹשׁ וָשֵׁשׁ זֶה שֶׁבַע
וּטְבֶרְיָה זֶה בְּאֵר שֶׁבַע
וְחֵצִי זֶהוּ רֶבַע
וּבַחוּרָה זֶהוּ צֶבַע...
קְצָת מַשְׁקֶה, רַבּוֹתַי, זֶה לֹא מַזִּיק,
אֲבָל כַּמָּה שֶׁשּׁוֹתִים זֶה לֹא מַסְפִּיק.
הַבַּיְתָה אֶת עַצְמִי אֲנִי מֵזִיז
וְזוּגָתִי לִי מְכִינָה סוּרְפְּרִיזָה,
לִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ זֶה לֹא כָּל כָּךְ עַלִּיז,
אוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַלִּיזָה.
וּכְשֶׁבַּלֵּב נִהְיֶה לִי מְזֻפָּת,
שׁוֹתֶה אֲנִי עִם מוֹטְל כּוֹס אַחַת...
וּכְשֶׁשּׁוֹתִים אֲנַחְנוּ כּוֹס אַחַת,
אוֹמֵר אֲנִי: אוֹי, מוֹטְל, לֹא אִכְפַּת,
בּוֹא, מוֹטְל, וְנִשְׁתֶּה כְּבָר כּוֹסוֹתַיִם –
אֲנִי אָשׁוּב הַבַּיְתָה מָחֳרָתַיִם.
וּכְשֶׁשּׁוֹתִים אָנוּ כּוֹסוֹת שָׁלֹשׁ
הָאוֹפְּטִימִיזְם לִי מַכֶּה בָּרֹאשׁ,
וּכְשֶׁשּׁוֹתִים אָנוּ כּוֹסוֹת אַרְבַּע,
גַּם זוּגָתִי נִרְאֵית לִי כְּבֻבָּה...
אוֹי, מוֹטְל זֶהוּ בּוֹטְל,
וּבּוֹטְל זֶהוּ מוֹטְל.
בַּיָּם יֵשׁ יַאנְקִי קְלִיפֶּער
וְלָנוּ יֵשׁ יוֹם כִּיפֶּער.
קְצָת מַשְׁקֶה, רַבּוֹתַי, זֶה לֹא מַזִּיק,
אֲבָל כַּמָּה שֶׁשּׁוֹתִים – זֶה לֹא מַסְפִּיק.קצת משקה, רבותי, אין טוב מזה!
קצת משקה זה אף פעם לא מפריע.
יש בני אדם שמשתכרים מזה,
אבל עלי... מוזר... זה לא משפיע.
לשתות צרך לדעת, יא חביב,
וזה יודעים אני - ומוטל זיו.
כששותים אנחנו כוס אחת
קורא לי מוטל חברמן ויאט,
וכששותים אנחנו כוסותיים,
נושק אני את מוטל בלחיים,
וכששותים אנו כוסות שלוש
נותנים אנחנו זה לזה ברואש
וכששותים אנו כוסות ארבע -
לרוב מגן דויד אדום כבר בא!
חמש ושש זה עשר
ויקה זה פרופסור,
בקבוק אנגלי זה בוטל
ומוטל זהו מוטל...
קצת משקה, רבותי, זה לא מזיק,
אבל כמה ששותים זה לא מספיק.
בין בחורות אני בחור בישן,
ממש, נו, בלי לשון ובלי רגליים.
אצלי היה זה חיסרון ישן -
אבל מתי? כששתיתי מים!
אבל אם מכניסים אלי קצת ספרט,
ממש יוצא עשן מתוך הפלרט!
כשאני שותה לי כוס אחת,
אני חתן לבחורה אחת,
וכשאני שותה לי כוסותיים,
אני, חביבי, כבר חתן לשתיים,
וכשאני שותה כוסות שלוש,
השתיים כבר נראות לי כשלוש,
וכששותה אני כוסות ארבע,
אני חוזר הביתה על ארבע...
שלוש ושש זה שבע
וטבריה זה באר שבע
וחצי זהו רבע
ובחורה זהו צבע...
קצת משקה, רבותי, זה לא מזיק,
אבל כמה ששותים זה לא מספיק.
הביתה את עצמי אני מזיז
וזוגתי לי מכינה סורפריזה,
לפגוש אותה זה לא כל כך עליז,
אוי, אף על פי שהיא נקראת עליזה.
וכשבלב נהיה לי מזופת,
שותה אני עם מוטל כוס אחת...
וכששותים אנחנו כוס אחת,
אומר אני: אוי, מוטל, לא אכפת,
בוא, מוטל, ונשתה כבר כוסותיים -
אני אשוב הביתה מחרתיים.
וכששותים אנו כוסות שלוש
האופטימזם לי מכה בראש,
וכששותים אנו כוסות ארבע,
גם זוגתי נראית לי חבובה...
אוי, מוטל זהו בוטל,
ובוטל זהו מוטל.
בים יש יאנקי קליפער
ולנו יש יום כיפער.
קצת משקה, רבותי, זה לא מזיק,
אבל כמה ששותים - זה לא מספיק.
מילים: נתן אלתרמן
לחן: שמואל פרשקו
|
מתתיהו רוזין 
פסנתר: שמואל פרשקו
שנת הקלטה: 1945 על התקליטון רשום תאריך 45. זהו תקליטון של קול ישראל, שעוד לא התקיים בשנת 1945, ונראה שהעותק ששרד הוא העתקה מאוחרת יותר. ההקלטה הועברה מתקליט שידור גם לסליל. ברשומת הקטלוג על הסליל רשום כי שודר ב5.8.1972, ואולם מקור התיעוד אינו ברור. בתיעוד המקורי מהסליל אין הערה כזאת ולפי המספר הסידורי של הסליל הוא מתחילת שנות השישים. מתוך: אוסף תקליטי השידור של קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומיתמתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית |
מייק בורשטיין, ציפי שביט 
עיבוד: שרה שוהם
ליווי: תזמורת לא מזוהה
שנת הקלטה: 197X
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
ביצוע:
ליווי: תזמורת לא מזוהה
שנת הקלטה: 197X
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
אלכסנדר יהלומי 
עיבוד: יצחק (זיקו) גרציאני
ליווי: תזמורת המופע "קונגרס הצחוק הציוני"
שנת הקלטה: 22.7.1972
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
ליווי: תזמורת המופע "קונגרס הצחוק הציוני"
שנת הקלטה: 22.7.1972
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
על השיר
ביצועים נוספים:
- אלכסנדר יהלומי (1972) - מוטמע באתר
- גבי עמרני (מתוך התקליט "הקוקו והסרפן" - בית ראשון ושלישי בלבד)
- אילי גורליצקי (סרטון מתכנית הטלוויזיה "זהו בידור", 1976) - הוא עובר ל"שיר השיכור" וחוזר לשיר הנוכחי
- ציפי שביט, מייק בורשטיין (עיבוד: שרה שהם) - מוטמע באתר
- בני אמדורסקי
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תגיות
עדכון אחרון: 15.10.2024 23:38:50
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם