נחמו עמי

נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ, כִּי לָקְחָה מִיַּד אֲדֹנָי כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ. הִתְעוֹרְרִי, הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד אֲדֹנָי אֶת-כּוֹס חֲמָתוֹ, אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית. בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ – אָמַר גֹּאֲלֵךְ, אֲדֹנָי. אֶפְתַּח עַל-שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת; אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם-מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם. אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז, שִׁטָּה, וַהֲדַס, וְעֵץ שָׁמֶן; אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו. עִבְרוּ, עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם; סֹלּוּ, סֹלּוּ הַמְסִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים. וּפְדוּיֵי אֲדֹנָי יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל-רֹאשָׁם. נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי.נחמו, נחמו עמי יאמר אלוהיכם. דברו על-לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה, כי נרצה עו‍ונה, כי לקחה מיד אדוניי כפליים בכל-חטואתיה. התעוררי, התעוררי, קומי ירושלים, אשר שתית מיד אדוניי את-כוס חמתו, את-קובעת כוס התרעלה שתית מצית. ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתך – אמר גואלך, אדוניי. אפתח על-שפיים נהרות ובתוך בקעות מעיינות; אשים מדבר לאגם-מים וארץ צייה למוצאי מים. אתן במדבר ארז, שיטה, והדס, ועץ שמן; אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדו. עברו, עברו בשערים, פנו דרך העם; סולו, סולו המסילה, סקלו מאבן, הרימו נס על-העמים. ופדויי אדוניי ישובון, ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על-ראשם. נחמו, נחמו עמי.