יש לי כינרת

יֵשׁ לִי כִּנֶּרֶת מֵיתָרִים אַלְפַּיִם שֶׁל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ, אֶשֶׁד וְשָׁמַיִם. יֵשׁ לִי כִּנֶּרֶת שִׁבְעָתַיִם צְלִיל עַל כָּל מֵיתָר שֶׁל עֶצֶב וְשֶׁל גִּיל. אַף יֵשׁ לִי קֶשֶׁת בָּרָקִיעַ, קֶשֶׁת בֶּעָנָן, וּמִתְלַחֶשֶׁת הִיא כָּל זִיו שֶׁל צֶבַע וְגָוָן; הֵן יֵשׁ לִי קֶשֶׁת שִׁבְעָתַיִם קוֹל: מֵרֵאשִׁית-שַׁחַר וְעַד תֹּם הַכְּחוֹל. אָבִיב כִּי בָּא, תִּקְוָה לִי אֲנַגֵּנָה וַעֲלוּמִים יִגְלֹשׁוּ הַיַּרְדֵּנָה, אַךְ סְתָו כִּי בָּא: תּוּגַת הַדְּמִי יִשְׁזֹר, יִדֹּם שִׁירִי, יָנוּם מֵיתָר מִכְּפוֹר. לָךְ הַכִּנֶּרֶת מֵיתָרִים אַלְפַּיִם, שֶׁל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ, אֶשֶׁד וְשָׁמַיִם, לָך הַכִּנֶּרֶת שִׁבְעָתַיִם צְלִיל עַל כָּל מֵיתָר שֶׁל עֶצֶב וְשֶׁל גִּיל. נַגְּנִי לִי אַתְּ נִגּוּן רִנָּה כִּשְׁנֵינוּ שַׁרְנוּ אָז, הָשִׁיבִי זִיו שֶׁל זֵכֶר אֲהָבִים, גּוֹרַל הַפָּז חַדְּשִׁינִי אַתְּ זִיקַת-פְּרִיחָה וָגִיל וּמֵחָדָשׁ הָרִימִי אֶת הַצְּלִיל! אֲזַי יָבוֹא אָבִיב וּנְנַגֵּנָה וַעֲלוּמִים נִגְלֹשָׁה הַיַּרְדֵּנָה וְלֹא דְּמָמָה, וְלֹא עוֹד עֶצֶב סְתָו; יִזְרַח שִׁירִי, שִׁירֵנוּ גַּם יַחְדָּיו. לָנוּ כִּנֶּרֶת מֵיתָרִים אַלְפַּיִם, שֶׁל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ, אֶשֶׁד וְשָׁמַיִם, אוֹתָהּ כִּנֶּרֶת, שִׁבְעָתַיִם צְלִיל... אוּלָם עַל כָּל מֵיתָר עֶדְנָה, חֶדְוָה, רִנָּה וָגִיל...יש לי כינרת מיתרים אלפיים של קרני שמש, אשד ושמיים, יש לי כינרת שבעתיים צליל על כל מיתר של עצב ושל גיל. אף יש לי קשת ברקיע, קשת בענן, ומתלחשת היא כל זיו של צבע וגוון; הן יש לי קשת שבעתיים קול: מראשית-שחר ועד תום הכחול. אביב כי בא, תקווה לי אנגנה ועלומים יגלושו הירדנה אך סתיו כי בא: תוגת הדמי ישזור ידום שירי, ינום מיתר מכפור. לך הכינרת מיתרים אלפיים, של קרני שמש, אשד ושמיים, לך הכינרת שבעתיים צליל על כל מיתר של עצב ושל גיל. נגני לי את ניגון רינה כשנינו שרנו אז, השיבי זיו של זכר אהבים, גורל הפז חדשיני את זיקת-פריחה וגיל ומחדש הרימי את הצליל! אזי יבוא אביב וננגנה בני עלומים, נגלושה הירדנה ולא דממה, ולא עוד עצב סתיו יזרח שירי, שירנו גם יחדיו. לנו כינרת מיתרים אלפיים, של קרני שמש, אשד ושמיים אותה כינרת שבעתיים צליל... אולם על כל מיתר עדנה, חדווה, רינה וגיל...