בת הדרום

יוֹשֵׁב אֲנִי בָּדָד בְּחוּצוֹת הַכְּרַךְ, עַל כּוֹסִית רֵיקָה כְּבָר רֹאשִׁי צָנַח וְלִבִּי חוֹלֵם וְזוֹכֵר אוֹתָךְ, בַּת הַדָּרוֹם. אַתְּ מִשְּׁחוֹר הַגּ'וּנְגֶל חִיַּכְתְּ אֵלַי קוֹל הַלְמוּת תֻּפֵּךְ בָּהּ הִסְעִיר דָּמַי, לֹא קָמַל הַזֵּר שֶׁנָּתַתְּ לִי שַׁי, בַּת הַדָּרוֹם. עוֹד אֶזְכֹּרָה לֵיל הָאַהֲבָה וּמְחוֹל תֻּפִּים צוֹהֵל. אַתְּ הָיִית בַּיַּעַר לֶהָבָה אַתְּ הָיִית כּוֹכָב בַּלֵּיל. יוֹשֵׁב אֲנִי בָּדָד בְּחוּצוֹת הַכְּרַךְ, בִּדְמָמָה לוֹחֵשׁ "שָׁלוֹם", אַךְ לִבִּי לָעַד לֹא יִשְׁכַּח אוֹתָךְ, בַּת הַדָּרוֹם.יושב אני בדד בחוצות הכרך על כוסית ריקה כבר צנח ולבי חולם וזוכר אותך, בת הדרום. את משחור הג'ונגל חייכת אליי קול הלמות תופך בה הסעיר דמיי לא קמל הזר שנתת לי שי, בת הדרום. עוד אזכורה ליל האהבה ומחול תופים סוער את היית ביער להבה את היית כוכב בליל. יושב אני בדד בחוצות הכרך בדממה לוחש שלום אך לבי לעד לא ישכח אותך, בת הדרום.