הקסם השחור

נוּגָה הַלְּבָנָה וְדוֹלֶקֶת וֹּפה אֲנִי אִתָּךְ בָּדָד, שָׁט בִּסְפִינָה מִתְרַחֶקֶת חִישׁ מֵחוֹפֵי טְרִינִידָד. לֶפֶתַע תּוֹקְפֵנִי גַּעְגּוּעַ וְהוּא מוֹשְׁכֵנִי שׁוּב לְשָׁם; מָה הַסִּבָּה, זֶה יָדוּעַ – הִיא כְּבָר סְפוּגָה בִּי בַּדָּם. הָיָה גּוּפָה שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹר – לִבִּי הָפַךְ לְעֶבֶד לַקֶּסֶם הַשָּׁחֹר. הָיְתָה הִיא שְׁחוֹרָה וְלוֹהֶטֶת כְּבָר לְעוֹלָם זֹאת לֹא אֶשְכַּח פַּעַם אָמְרָה לִי בְּרֶטֶט שׁוּב עוֹד מִמְּךָ לֹא אֶבְרַח. אֲבָל יוֹם אֶחָד בָּא הִגִּיעַ, וְהָאִינְסְטִינְקְט שׁוּב קָרָא לָהּ: שׁוּב הִיא בָּרְחָה אֶל אָבִיהָ שׁוּב אֶל הַגּ'וּנְגֶל, הַיַּעֲרָה. הָיְתָה הִיא שְׁחוֹרָה וְלוֹהֶטֶת... נוגה הלבנה ודולקת ופה אני איתך בדד, שט בספינה מתרחקת חיש מחופי טרינידד. לפתע תוקפני געגוע והוא מושכני שוב לשם; מה הסיבה, זה ידוע – היא כבר ספוגה בי בדם. היה גופה שחור משחור ולוא יכולתי לעצור – ליבי הפך לעבד לקסם השחור. היתה היא שחורה ולוהטת כבר לעולם זואת לוא אשכח פעם אמרה לי ברטט שוב עוד ממך לוא אברח. אבל יום אחד בא היגיע, והאנסטנקט שוב קרא לה: שוב היא ברחה אל אביה שוב אל הג'ונגל, היערה. היתה היא שחורה ולוהטת...