בנמל

[הוא:] עֵת יוֹם יָפוּחַ, תִּנְהַם הָרוּחַ, מֵרָחוֹק מִפְרָשׂ מַלְבִּין... שָׁם סִירָה תָּשׁוּט וּבָהּ מַלָּח רֹאשׁוֹ עַל בִּרְכָּיו הִרְכִּין. שָׁם שַׁלְהֶבֶת מְהַבְהֶבֶת בֵּין עָבֵי אֵשׁ וְעָבֵי דָּם... רַד הַשֶּׁמֶשׁ הָאָדֹם לִפְאַת הַיָּם. [היא:] נֶעֱלָמוּ וְנִרְדָּמוּ – עַל הַחוֹף אֵין אַף אָדָם!... רַק מַלָּח מוּזָר שִׁירֵהוּ שָׁר מַפְלִיג עַל פְּנֵי הַיָּם. פְּגִישָׁתֵנוּ בִּלְבָבֵנוּ הֵצִיתָה אֵשׁ הַתַּאֲוָה... נִתְעַלֵּס אֲזַי, מַלָּח הוֹי, נִתְעַלֵּס בְּאַהֲבָה! בְּלֵיל קְסָמִים הַאִם יְכוֹלִים לְהֵרָדֵם, הַגֵּד, מַלָּח! בְּלֵיל קְסָמִים הַאִם תָּנוּם עֵת הַדָּם בַּלֵּב יִרְתַּח... חָזָק, אַמִּיץ הִנְּךָ, מַלָּח, – אֹהַב אוֹתְךָ! אִם גַּם פָּזִיז הִנְּךָ כְּגַל – אֶבְחַר בְּךָ! הַיּוֹם, מַלָּח, הִנְּךָ מִתְעַלֵּס בְּאַהֲבָה עַל פְּנֵי הַחוֹף, מָחָר תִּדְאֶה תָּעוּף מִכָּאן – וְהַכֹּל כַּחֲלוֹם יַחֲלֹף... כָּמוֹךָ גַּם אֲנִי עַד כֹּה אָהַבְתִּי!... אַמְתִּין... וְנֵלֵךְ, מַלָּח! [הוא:] אַהֲבָתֵנוּ בְּחַיֵּינוּ סַם מַרְפֵּא לְכָל כְּאֵב... וְנִשְׁכַּח עַכְשָׁו אֶת יוֹם יָבוֹא, נִשְׁכַּח יְגוֹן הַלֵּב! בְּעֵינַיִךְ, זְרוֹעוֹתַיִךְ, הָעוֹלָם יִלְבַּשׁ הָדָר... אַךְ מַלָּח אֲנִי – וּכְבָר דִּינִי נִגְזַר... [היא:] זִיו וָזֹהַר הוּא הַנֹּעַר, לֹא יֵדַע יֵאוּשׁ אַף פַּעַם! וּפְרָחִים זְרוּעָה דַּרְכּוֹ לָרֹב וְצַר לוֹ הָעוֹלָם... נִתְרוֹעֵעַ, נִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, חִישׁ יָעוּפוּ הָרְגָעִים... חִישׁ יַעֲבֹרוּ לֹא יַחֲזֹרוּ – וְנִפָּרֵד לְעוֹלָמִים!... בְּלֵיל קְסָמִים...[הוא:] עת יום יפוח תנהם הרוח מרחוק מפרש מלבין... שם סירה תשוט ובה מלח ראשו על ברכיו הרכין שם שלהבת מהבהבת בין עבי אש ועבי דם רד השמש האדום לפאת הים [היא:] נעלמו ונרדמו על החוף אין אף אדם רק מלח מוזר שירהו שר מפליג על פני הים פגישתנו בלבבנו הציתה אש התאטוה נתעלס אזי מלח הוי נתעלס באהבה בליל קסמים האם יכולים להרדם הגד מלח! בליל קסמים האם תנום עת הדם בלב ירתח... חזק אמיץ הנך מלח אוהב אותך אם גם פזיז הנך כגל אבחר בך היום מלח הנך מתעלס באהבה על פני החוף מחר תדאה תעוף מכאן והכול כחלום יחלוף כמוך גם אני עד כה אהבתי!... אמתין... ונלך מלח! [הוא:] אהבתנו בחיינו סם מרפא לכל כאב... ונשכח עכשו את יום יבוא נשכח יגון הלב בעיניך זרועותיך העולם ילבש הדר... אך מלח אני וכבר דיני נגזר... [היא:] זיו וזוהר הוא הנוער לא ידע יאוש אף פעם ופרחים זרועה דרכו לרוב וצר לו העולם... נתרועע, נשתעשע, חיש יעופו הרגעים... חיש יעבורו לא יחזורו – וניפרד לעולמים בליל קסמים...