פזמון פריס

עַל הָעִנְיָן הַרְבֵּה כָּתָבוּ אַךְ אִם תִּרְצֶה, שׁוּב אֲסַפֵּר: שָׁלֹשׁ אֵלוֹת עָמְדוּ וְרָבוּ מִי מִשְּׁלָשְׁתָּן נָאָה יוֹתֵר. הֵי, הֵי, בַּת הַשָּׁמַיִם הִיא כְּמוֹ כָּל אִשָּׁה פְּשׁוּטָה. הֵי, הֵי, כָּל יֶלֶד חֶמֶד מַעֲבִירָה עַל דַּעֲתָהּ. וּפִתְאוֹם בָּחוּר הוֹפִיעַ וּבְיָדוֹ תַּפּוּחַ קָטָן. אָז כָּל אֵלָה בְּמֶתֶק פִּיהָ מִן הַבָּחוּר תָּבְעָה מַתָּן. הוֹי, הוֹי, יֶלֶד חֶמֶד, בּוֹא נָא הֵנָּה וְהִתְבּוֹנֵן. לַיָּפָה מִבֵּין שְׁלָשְׁתֵּנוּ אֶת הַתַּפּוּחַ אָנָּא תֵּן. הָרִאשׁוֹנָה אֵלָיו נִגֶּשֶׁת אָז לוֹחֶשֶׁת: "סְוִויט הָארְט מַיְין, שְׁמִי מִינֶרְוָה, נַפְשִׁי רוֹגֶשֶׁת, קַח בְּסַעַר תֹּם עֲלוּמַי." הֵי, הֵי, בַּת הַשָּׁמַיִם... הַשְּׁנִיָּה אַפָּה מְפַדֶּרֶת וְאוֹמֶרֶת: "אוֹ, ווּנְדֶר שֵׁיְין, יוּנוֹ שְׁמִי, אֲנִי הַגְּבֶרֶת, אֶת הַתַּפּוּחַ לִי תִּתֵּן." הֵי, הֵי, בַּת הַשָּׁמַיִם... וְהַשְּׁלִישִׁית עָמְדָה בְּלִי נוֹעַ, לֹא דִּבְּרָה, לֹא הִתְוַכְּחָה; רַק חִיְּכָה כְּסֶרֶט קוֹלְנוֹעַ, נוּ, וְקִבְּלָה אֶת תַּפּוּחָה. הֵי, הֵי, בַּת הַשָּׁמַיִם...על העניין הרבה כתבו אך אם תרצה, שוב אספר: שלוש אלות עמדו ורבו מי משלושתן יפה יותר. היי, היי, בת השמיים היא כמו כל אישה פשוטה. היי, היי, כל ילד חמד מעבירה על דעתה. ופתאום בחור הופיע ובידו תפוח קטן. אז כל אלה במתק פיה מן הבחור תבעה מתן. הוי, הוי, ילד חמד, בוא נא הנה והתבונן. ליפה מבין שלושתנו את התפוח אנא תן. הראשונה אליו ניגשת אז לוחשת: "סוויט הארט מיין, שמי מינרווה, נפשי רוגשת, קח בסער תום עלומיי." היי, היי, בת השמיים... השנייה אפה מפדרת ואומרת: "או, וונדר שיין, יונו שמי, אני הגברת, את התפוח לי תיתן." היי, היי, בת השמיים... והשלישית עמדה בלי נוע, לא דיברה, לא התווכחה; רק חייכה כסרט קולנוע, נו, וקיבלה את תפוחה. היי, היי, בת השמיים...