תשובת הבן לאמא

‏שָׁלוֹם לָךְ, אִמָּא, בְּנֵךְ הַטּוֹב כּוֹתֵב לָךְ. אֶת מִכְתָּבֵךְ קִבַּלְתִּי בְּשִׂמְחָה, אַךְ בֵּינָתַיִם אֵין לִי כְּבָר שׁוּם "בֶּנְדְּלַךְ" מִשּׁוּם שֶׁקְּצָת נִרְדַּמְתִּי בַּשְּׁמִירָה. וְשׁוּב אֲנִי חַיָּל פָּשׁוּט בְּלִי סֶרֶט עוֹשֶׂה "פָטִיג'", "סִי בִּי" וְעוֹד. הַאִם יוֹדַעַת אַתְּ מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? זֶה מְזֻפָּת מְאֹד מְאֹד מְאֹד. שֶׁאַתְּ נִכְנַסְתְּ לְהָגָ"א אַתְּ כּוֹתֶבֶת וּמְמַלְּאָה שָׁם כַּמָּה תַּפְקִידִים. לְקוֹרְפּוֹרָל אַתְּ בֶּטַח מָעֳמֶדֶת, לָכֵן אֲנִי מַחְזִיר לָךְ תַּ'סְּרָטִים. סְרָטִים שׁוֹלֵחַ בֵּן לְאִמָּא, בַּחֲבִילָה אוֹתָם אָשִׂימָה שֶׁתִּהְיִי קוֹרְפּוֹרָל – תִּזְכְּרִי אֶת בְּנֵךְ, הוֹ, אִמָּא. גַּם בּוּלִיבִּיף טָעִים יֵשׁ פְּנִימָה, מִן הַמִּטְבָּח סָחַבְתִּי, אִמָּא, שֶׁתֹּאכְלִי, קוֹרְפּוֹרָל, וְהַפַּחִית לְסוֹלוֹג שִׂימִי נָא, אִמָּא! בַּבֹּקֶר חָשׁוּךְ, קְצָת קָרִיר בַּחֶדֶר, לָכֵן קָמִים כְּבָר מְאֻחָר יוֹתֵר. לַהִתְעַמְּלוּת אֲנִי לוֹבֵשׁ כְּבָר סְוֶדֶר, בַּחֹרֶף הֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר. כּוֹתֶבֶת אַתְּ בְּקֶשֶׁר עִם הַטַּנְקִים, שֶׁלֹּא אֶשָּׂא אוֹתָם בְּבַת-אַחַת; הֱיִי בְּטוּחָה שֶׁלֹּא אֶשָּׂא כְּלָל טַנְקִים, מוּטָב אֶשָּׂא לִי "אֵי.טִי.אֵס" אַחַת. אֲנִי כְּבָר מִתְקַדֵּם לְפִי הַלּוּחַ: אֶתְמוֹל הִצְלַחְתִּי לָתֵת לָהּ נְשִׁיקָה. וְאִם הִתְחַלְתִּי לֹא אוּכַל לָנוּחַ, עַד אִם אוֹבִיל אוֹתָהּ יָשָׁר אֶל הַחֻפָּה. תְּמוּנָה שֶׁלָּהּ שׁוֹלֵחַ בֵּן לְאִמָּא, בַּחֲבִילָה אוֹתָהּ אָשִׂימָה, שֶׁתִּרְאִי, קוֹרְפּוֹרָל, אֶת הַ"שְּׁנִיר" שֶׁלָּךְ, הוֹי, אִמָּא. הָ"אֵי.טִי.אֵס" אָמְרָה לִי, אִמָּא, שֶׁהַתְּנַאי הוּא זֶה, וַיְּהִי מָה, שֶׁתִּהְיִי קוֹרְפּוֹרָל, וְרַק אָז הִיא תִנָּשֵׂא לִי, אִמָּא. מִתְחַמֵּם אֲנִי עַתָּה בַּשֶּׁמֶשׁ, יוֹשֵׁב אֲנִי עִם הָרוֹבֶה בַּיָּד, חוֹשֵׁב אֲנִי עַל הַנְּשִׁיקָה שֶׁל אֶמֶשׁ הוֹי, אִמָּא, הֱיִי נָא קוֹרְפּוֹרָל מִיָּד. לִפְנֵי שְׁנָתַיִם בָּעֲרִיסָה צָרַחְתִּי, סָרַגְתְּ לִי זוּג גַּרְבַּיִם כְּחֻלּוֹת, אֶתְמוֹל זוּג הולסטם(?) חֲדָשִׁים קָרַעְתִּי – סִרְגִי נָא לִי גַּרְבַּיִם יְרֻקּוֹת. כִּי בְּשַׁבָּת יִהְיֶה לָנוּ אִינְסְפֶּקְשֶׁן לִבְדֹּק אִם חֲפָצַי כֻּלָּם שְׁלֵמִים, וְאִם אָז לֹא יִהְיֶה הַכֹּל פֶּרְפֶקְשֶׁן, סְטוֹפּ-פֵּי יִתְּנוּ לִי אָז בְּלִי פִּקְפּוּקִים. גַּרְבַּיִם שִׁלְחִי מַהֵר לִי, אִמָּא, כִּי הוֹמֶה לִבִּי בְּפְּנִימָה, אִם סְטוֹפּ-פֵּי אֲקַבֵּל רַע וָמַר יִהְיֶה, הוֹי, אִמָּא. כִּי אִם שְׁבוּעַיִם לֹא אֶרְאֶנָּה, חַיָּל אַחֵר עוֹד יִקָּחֶנָּה... סִרְגִי, סִרְגִי, קוֹרְפּוֹרָל, כִּי בְּזֶה תָּלוּי גּוֹרַל בְּנֵךְ, אִמָּא.‏שלום לך, אמא, בנך הטוב כותב לך. את מכתבך קיבלתי בשמחה, ‏אך בינתיים אין לי כבר שום "בנדלך" משום שקצת נרדמתי בשמירה. ‏ושוב אני חייל פשוט בלי סרט ‏עושה "פטיג", "סי בי" ועוד. ‏האם יודעת את מה זאת אומרת? זה מזופת מאוד מאוד מאוד. ‏שאת נכנסת להג"א את כותבת וממלאה שם כמה תפקידים. לקורפורל את בטח מועמדת, לכן אני מחזיר לך ת'סרטים. סרטים שולח בן לאמא, ‏בחבילה אותם אשימה ‏שתהיי קורפורל – ‏תזכרי את בנך, הו, אמא. ‏גם בוליביף טעים יש פנימה, מן המטבח סחבתי, אמא, שתאכלי, קורפורל, ‏והפחית לסולוג שימי נא, אמא! בבוקר חשוך, קצת קריר בחדר, לכן קמים כבר מאוחר יותר. להתעמלות אני לובש כבר סוודר, בחורף הן צריך להיזהר. כותבת את בקשר עם הטנקים, שלא אשא אותם בבת-אחת; היי בטוחה שלא אשא כלל טנקים, מוטב אשא לי "אי.טי.אס" אחת. אני כבר מתקדם לפי הלוח: אתמול הצלחתי לתת לה נשיקה. ואם התחלתי לא אוכל לנוח, עד אם אוביל אותה ישר אל החופה. תמונה שלה שולח בן לאמא, בחבילה אותה אשימה, שתראי, קורפורל, את ה"שניר" שלך, הוי, אמא. ה"אי.טי.אס" אמרה לי, אמא, שהתנאי הוא זה, ויהי מה, שתהיי קורפורל, ורק אז היא תינשא לי, אמא. מתחמם אני עתה בשמש, יושב אני עם הרובה ביד, חושב אני על הנשיקה של אמש הוי, אמא, היי נא קורפורל מיד. לפני שנתיים בעריסה צרחתי, סרגת לי זוג גרביים כחולות, אתמול זוג הולסטם(?) חדשים קרעתי – סרגי נא לי גרביים ירוקות. כי בשבת יהיה לנו אינספקשן לבדוק אם חפציי כולם שלמים, ואם אז לא יהיה הכול פרפקשן, סטופ-פי ייתנו לי אז בלי פקפוקים. גרביים שלחי מהר לי, אמא, כי הומה לבי בפנימה, אם סטופ-פי אקבל רע ומר יהיה, הוי, אמא. כי אם שבועיים לא אראנה, חייל אחר עוד ייקחנה... סרגי, סרגי, קורפורל, כי בזה תלוי גורל בנך, אמא.