מכתב

שָׁלוֹם לָךְ, אֲהוּבַת לִבִּי, רָחֵל אֶת מִכְתָּבֵךְ קִבַּלְתִּי בְּשִׂמְחָה אַךְ לוּ יָדַעְתְּ כַּמָּה אֲנִי מִתְפַּעֵל מִתְּמוּנַת בִּתֵּנוּ הַקְּטַנָּה אַתְּ כּוֹתֶבֶת שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר אַךְ אֶת הָאֱמֶת אַף פַּעַם לֹא אֵדַע כִּי אֲנִי נִמְצָא כָּאן וּמִסְּבִיבִי הַגָּדֵר אַךְ אִם זֶה כָּךְ, הָיָה זֶה לֹא נוֹרָא מִכְתָּב עִבְרִי שָׁלַחְתְּ לִי, רוֹחָה חֲדָשׁוֹת כָּתַבְתְּ לִי בְּתוֹכָהּ בַּחֲבִילָה הַמְּלֵאָה וְהַכְּבֵדָה אַךְ, רוֹחָה, כַּמָּה אַתְּ חֲמוּדָה אֲנַסֶּה לִכְתֹּב לָךְ בְּקִצּוּר עַל הַנַּעֲשֶׂה בַּמַּחֲנֶה יֶשְׁנָם דְּבָרִים שֶׁלִּכְתֹּב אָסוּר אֶת זֶה אוֹמַר לָךְ בְּעַל פֶּה כָּאן אָנוּ שׁוֹכְבִים עַל הָרִצְפָּה וּשְׂמִיכוֹת יֵשׁ דַּי וְהוֹתֵר אֲבָל זוֹהִי בְּכָל זֹֹאת חֻצְפָּה כִּי עַל יָדֵךּ זֶה נוֹחַ קְצָת יוֹתֵר כָּאן אָנוּ סוֹבְלִים מִקּוֹר כָּאן הַלַּיְלָה הוּא שָׁחֹר וּכְשֶׁיוֹצְאִים לְטַיֵּל בָּרְחָבָה אַתָּה נוֹפֵל יָשָׁר לַתְּעָלָה אֹכֶל יֵשׁ לָנוּ כָּאן בְּשֶׁפַע תֵּה, מָרָק בְּלִי תֹּכֶן וּגְבִינָה בִּיסְקְוִיטִים עַל הַכֵּיף כֵּיפָאק חוּץ מִזֶּה קַדַּחַת הֲגוּנָה אֲבָל מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל סַלַמְטָה הִיא שׁוֹלַחַַת לָנוּ מִשְׁלוֹחִים רַק חָסֵר לָנוּ כָּאן אַמְבַּטְיָה וּבַחוּרוֹת אֵינָן לְבִלּוּיִים בִּלּוּיִים עוֹשִׂים בְּצוּרָה אַחֶרֶת רַק מְדַבְּרִים כָּאן עַל גְּבֶרֶת יוֹשְׁבִים לְיַד פִינְגָ'אן קָפֶה צִ'יזְבָּטִים מְסַפְּרִים מְלוֹא הַפֶּה יֵשׁ לָנוּ רוֹפְאִים לְכָל פֶּגַע וּבֵית חוֹלִים עִם מִטּוֹת רַבּוֹת אַךְ אִם אֶגַּשׁ לְרוֹפֵא לְרֶגַע בְּלִי פְּרוֹטֶקְצְיָה אֶפְשָׁר לְחַכּוֹת יֵשׁ לָנוּ רוֹפֵא לְנִתּוּחִים אֶת הַנִּתּוּחַ עוֹשֶׂה הוּא בְּקַלּוּת אֲבָל אַתָּה קוֹפֵץ מִכְּאֵבִים וְהַדּוֹקְטוֹר הוּא תָּמִיד מַבְּסוּט רוֹפֵא שִׁנַּיִם לָנוּ כָּאן בַּשֶּׁבִי מְגַלְגֵּל שְׂפָמוֹ כָּל הַיּוֹם עוֹקֵר שִׁנַּיִם אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי חוּץ מִזֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם מַבְּסוּטִים הֵם הָרוֹפְאִים אֹכֶל הֵם מַרְבִּיצִים בְּשֶׁפַע רַב וּבְלִי חִסָּכוֹן וְגַם לֹא חָסֵר לָהֶם הַתֵּאָבוֹן אַךְ מָה אוֹמַר לָךְ רוֹחָלֶה שֶׁלִּי מִתְעָרְבִים עַל מוֹעֵד הַיְּצִיאָה וּלְפִי כָּל הָעִתּוֹנִים אֵלַיִךְ אָשׁוּב בִּמְהֵרָה עוֹד אָשׁוּבָה חֲזָרָה עוֹד נָשׁוּטָה בְּסִירָה עַל שְׂפַת הַיָּם עוֹד נְטַיֵּל לְעֵת עַתָּה שָׁלוֹם לָךְ, רָחֵל שלום לך, אהובת לבי, רחל את מכתבך קיבלתי בשמחה אך לו ידעת כמה אני מתפעל מתמונת בתנו הקטנה את כותבת שהכל בסדר אך את האמת אף פעם לא אדע כי אני נמצא כאן ומסביבי הגדר אך אם זה כך, היה זה לא נורא מכתב עברי שלחת לי, רוחה חדשות כתבת לי בתוכה בחבילה המלאה והכבדה אך, רוחה, כמה את חמודה אנסה לכתוב לך בקיצור על הנעשה במחנה ישנם דברים שלכתוב אסור את זה אומר לך בעל פה כאן אנו שוכבים על הרצפה ושמיכות יש די והותר אבל זוהי בכל זאת חוצפה כי על ידך זה נוח קצת יותר כאן אנו סובלים מקור כאן הלילה הוא שחור וכשיוצאים לטייל ברחבה אתה נופל ישר לתעלה אוכל יש לנו כאן בשפע תה, מרק בלי תוכן וגבינה ביקסוויטים על הכיף כיפאק חוץ מזה קדחת הגונה אבל ממשלת ישראל סלמטה היא שולחת לנו משלוחים רק חסר לנו כאן אמבטיה ובחורות אינן לבילויים בילויים עושים בצורה אחרת רק מדברים כאן על גברת יושבים ליד פינג'אן קפה צ'יזבטים מספרים מלוא הפה יש לנו רופאים לכל פגע ובית חולים עם מיטות רבות אך אם אגש לרופא לרגע בלי פרוטקציה אפשר לחכות יש לנו רופא לניתוחים את הניתוח עושה הוא בקלות אבל אתה קופץ מכאבים והדוקטור הוא תמיד מבסוט רופא שיניים לנו כאן בשבי מגלגל שפמו כל היום עוקר שיניים אחד אחרי השני חוץ מזה אינו יודע כלום מפסוטים הם הרופאים אוכל הם מרביצים בשפע רב ובלי חיסכון וגם לא חסר להם התיאבון אך מה אומר לך רוחלה שלי מתערבים על מועד היציאה ולפי כל העיתונים אלייך אשוב במהרה עוד אשובה חזרה עוד נשוטה בסירה על שפת הים עוד נטייל לעת עתה שלום לך, רחל