שיר המכתב

שָׁלוֹם לְאִמָּא בֵּן יַקִּיר כּוֹתֵב לָךְ, אָמְנָם זֶה זְמַן שֶׁלֹּא קִבַּלְתְּ מִכְתָּב, אַךְ לוּ יָדַעְתְּ - אִמִּי הַיְּקָרָה, כַּמָּה לוֹמֵד בְּנֵךְ הַשּׁוֹבָב. אַל תִּתְפַּלְּאִי כְּבָר הַשָּׁנָה נִגְמֶרֶת, וְאִתָּה גַּם הַלִּמּוּדִים. וּמֻכְרָחִים כְּבָר לְשַׁפְשֵׁף בְּמֶרֶץ, אִם לְקַבֵּל אֶת הַתְּעוּדָה רוֹצִים. הוֹ, בֵּן יַקִּיר, שְׁמַע לְאִמָּא, לַלִּמּוּדִים הַלֵּב תָּשִׂימָה, שֶׁתִּגְמֹר - וְתַעֲבֹר וְאֶת עַצְמְךָ אַל תַּכְשִׁילָה. מְסַיֵּם אֶת הַמִּכְתָּב כְּבָר אִמָּא, כְּבָר מְאֻחָר, לִלְמֹד צָרִיךְ, בָּרוּר, לָעֲבוֹדָה צָרִיךְ לָקוּם עִם בֹּקֶר, לְמִגְרַשׁ הַסְּפּוֹרְט, זֶה הָאָרוּר. הָעֲבוֹדָה קָשָׁה מִנְּשֹׂא הִיא, פֶּרֶךְ, אֲבָל אֲנִי מַפְּסוּט וְגַם עוֹבֵד, אֲסַיֵּם בְּזֶה, מִתְגַּעְגֵּעַ, וְזֶה דְּבַר בְּנֵךְ יַקִּיר, עוֹדֵד. הוֹ, בֵּן יַקִּיר...שלום לאמא בן יקיר כותב לך, אמנם זה זמן שלא קיבלת מכתב, אך לו ידעת - אמי היקרה, כמה לומד בנך השובב. אל תתפלאי כבר השנה נגמרת, ואיתה גם הלימודים. ומוכרחים כבר לשפשף במרץ, אם לקבל את התעודה רוצים. הו, בן יקיר, שמע לאמא, ללימודים הלב תשימה, שתגמור - ותעבור ואת עצמך אל תכשילה. מסיים את המכתב כבר אמא, כבר מאוחר, ללמוד צריך, ברור, לעבודה צריך לקום עם בוקר, למגרש הספורט, זה הארור. העבודה קשה מנשוא היא, פרך, אבל אני מפסוט וגם עובד, אסיים בזה, מתגעגע, וזה דבר בנך יקיר, עודד. הו, בן יקיר...