מדוע אתמול

מַדּוּעַ אֶתְמוֹל כֹּה קָרְנוּ הַשָּׁמַיִם הִבְהִיק כָּל רְחוֹב בִּרְנָנָה מַדּוּעַ הַשֶּׁמֶשׁ בְּרוּכַת הַקַּרְנַיִם הַיּוֹם כֹּה קוֹדְרָה וּזְעוּמָה בּוֹכִים הַשָּׁמַיִם הַבַּיִת הַסֶּמֶט כּוֹאֵב לְבָבִי בְּצִנְעָה וְאֵיךְ זֶה נִשְׁכַּח הַשִּׂמְחָה הַנּוֹשֶׁמֶת שִׂמְחָה שֶׁעָבְרָה וְאֵינָה מְחֵה דִּמְעוֹתֶיךָ מֵעַל הָעֵינַיִם הֲרֵי לֹא כְּדַאי לַעֲגֹם אֶפְשָׁר כִּי מָחָר וְאוּלַי מָחֳרָתַיִם שׁוּב יַעַל הַשַּׁחַר בָּרוֹםמדוע אתמול כה קרנו השמיים הבהיק כל רחוב ברננה מדוע השמש ברוכת הקרניים היום כה קודרה וזעומה בוכים השמיים הבית הסמט כואב לבבי בצנעה ואיך זה נשכח השמחה הנושמת שמחה שעברה ואינה מחה דמעותיך מעל העיניים הרי לא כדאי לעגום אפשר כי מחר ואולי מחרתיים שוב יעל השחר ברום