מילים (4 גרסאות)

בְּמַחֲרַשְׁתִּי
כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי
אֶרְאֶה חַיִּים טוֹבִים
וְלֹא אֶחְסַר מַה בָּהּ;

וּבְקוּמִי מִשְּׁנָתִי
לֹא תָּבוֹא דַּאֲגָתִי
לְבַקֵּשׁ אֶת מִחְיָתִי
עַל צָרְכֵי יוֹם הַבָּא.

לַחֹרֶף מוּכָן כְּבָר,
הָאָסָם מָלֵא בָּר,
קָצְרוּ יָדַי וְלֹא זָר,
עַל אֶרֶץ רַבָּה.

בְּעֹשֶׁר
מִי יִחְיֶה בְּיֹשֶׁר
חַיֵּי שַׁלְוַת הַשְׁקֵט
כָּמוֹנִי – הָאִכָּר?

בְּתֵת יָהּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה,
מָלֵאתִי הַצְלָחָה,
אֲלֻמּוֹתַי אוֹלִיכָה
לְהַחֲיוֹת עוֹלָם בַּבָּר:

כַּסּוֹחֵר, כֶּחָרָשׁ,
כַּמַּלָּח, כַּפָּרָשׁ,
יַחְדָּו עָשִׁיר וָרָשׁ –
וְכַסְפִּי יָשָׁר.
א.
בְּמַחֲרַשְׁתִּי
כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי,
אֶרְאֶה חַיִּים טוֹבִים
וְלֹא אֶחְסַר מָה, בָּהּ.

וּבְקוּמִי מִשְּׁנָתִי
לֹא תָבֹא דַאֲגָתִי
לְבַקֵּשׁ אֶת מִחְיָתִי
עַל צָרְכֵי יוֹם הַבָּא.

לַחֹרֶף מוּכָן כְּבָר
הָאֹסֶם מָלֵא בָר,
קָצְרוּ יָדַי וְלֹא זָר
פֹּה עַל אֶרֶץ רַבָּה,

ב.
בָּעֹשֶׁר
מִי יִחְיֶה בְיֹשֶׁר
חַיֵּי שַׁלְוַת הַשְׁקֵט
כָּמֹנִי – הָאִכָּר?

בְּתֵת יָהּ גִּשְׁמֵי בְרָכָה,
מָלֵאתִי הַצְלָחָה
אֲלֻמּוֹתַי אוֹלִיכָה
לְהַחֲיוֹת עוֹלָם בַּבָּר.

כַּסּוֹחֵר כֶּחָרָשׁ,
כַּמַּלָּח, כַּפָּרָשׁ,
יַחַד עָשִׁיר וָרָשׁ
וְכַסְפִּי נָקִי וְיָשָׁר.

ג.
עַל הָרוֹכֵל
לְהַאֲמִין לְכָל נוֹכֵל,
לְהִתְחָרוֹת, לְהִשְׂתַּכֵּר
כִּי אִם עַל לֶחֶם צַר.

מִתַּשְׁלוּמֵי פֵרָעוֹן
הוּא מֻכֶּה בְשִׁגָּעוֹן
וְסוֹפוֹ עוֹד לְדֵרָאוֹן
כִּי יֹאכַל גַּם חֵיל זָר.

אֲנִי רָחוֹק מִקְּרוֹבוֹת
מֵעֲרֹךְ סִפְרֵי-חוֹבוֹת,
מִתַּשְׁלוּמֵי טוֹבוֹת –
הֲלֹא יָדַי עוֹשׂוֹת בָּר.

ד.
בַּעַל מַרְזֵחַ
יִשָּׂא מִכָּל קֵרֵחַ,
מִכָּל שׁוֹתֶה שִׁכּוֹר
כַּעַס וּמַכְאוֹבִים.

וְאַחַר תַּשְׁלוּמֵי מַס
וּלְשַׂר הַמַּשְׁקִים פְּרָס
לוּ רַק גֵּרָה אַחַת
תִּשָּׁאֵר מֵהַסּוֹבְאִים.

אֲנִי מִכָּל זֶה חָפְשִׁי,
מַס לֹא תֵדַע נַפְשִׁי,
קִמְחִי, צַמְרִי, דִּבְשִׁי –
לִי הֵם כָּל הַטּוֹבִים.

ה.
לְמַזָּלִי,
אִם עוֹד יֶלֶד בָּא לִי
יִרְוַח לִי עוֹד יוֹתֵר
וְאֶקְנֶה עוֹד נַחֲלָה.

בָּעִיר כִּי יִרְבּוּ בָנִים
הֵם לְהוֹרָם כַּאֲבָנִים,
וְכִי יִגְדְּלוּ בַשָּׁנִים
יוֹסִיפוּ לוֹ מַחֲלָה.–

אַךְ לִי הֵם נוֹלָדִים
לַעֲבֹד כַּעֲבָדִים,
וְכָל אַחַד הַיְּלָדִים
לְרַוְחָתִי בָּא, אַךְ לָהּ.

ו.
מִמּוֹתָרוֹת
אֵין לִי כָל צָרוֹת
כִּלְשֹׁכְנֵי עִיר וָעִיר
בְּעֵמֶק הַבָּכָא.

שְׂמִיכָתִי זֹאת הַבִּיטָה
תִּצְלַח לִי לִשְׁמִטָּה
וּלְפִי זֹאת הַשִּׁטָּה
תְּחִי כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.

הַתַּרְנְגוֹל מְקִימִי
שֶׁמֶשׁ מוֹרֵה יוֹמִי,
וְהַמַּגָּל מְרִימִי
עַל בָּמֳתֵי הַצְלָחָה.

ז.
רַעֲיָתִי
עוֹמֶדֶת לְעֶזְרָתִי
בְּלִי שְׁפָחוֹת זוֹלֵלוֹת
הִיא גְבֶרֶת מְאֹד נַעֲלָה!

לֹא תִּתְאַו לִרְדִידִים,
לִצְעָדוֹת* וְלִצְמִידִים,
לָשׂוּחַ עִם יְדִידִים.–
בֶּטַח בָּהּ לֵב בַּעֲלָהּ!

בְּבֵיתִי מִתְעַסֶּקֶת,
לְבָנַי הִיא מֵינֶקֶת,
וְהִיא בְּרִיאָה מוּצֶקֶת
וְרַק שִׂמְחָה וְצַהֲלָה!

ח.
אֶת בִּתִּי
הֵן טוֹב לִי תִּתִּי,
לְאִישׁ עוֹבֵד יָשָׁר
בְּלִי מֹהַר וְנָדָן.

בָּעִיר, רְאוּ, הַכַּלּוֹת:
כָּל הוֹן הוֹרָן מְבַלּוֹת
וּמִבַּיִת שׁוֹאֲלוֹת
כָּל-אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדָן.

לִבְנוֹתַי אֶמְצָא חִישׁ
בִּמְקוֹם מוֹשָׁבִי אִישׁ
וְנָדָן עֵז עִם תַּיִשׁ,–
אֹשֶׁר נִצְחִי בַעֲדָן!

ט.
וְעַל כָּכָה
יְהִי זִכְרָם לִבְרָכָה –
כָּל-הַשָּׁבִים לְצִיּוֹן
וַהֲרִיסוֹתֶיהָ בּוֹנִים,

גַּם בְּרָכָה, אֱלֹהֵינוּ
אֶת תּוֹמְכֵי פֹעֲלֵנוּ
וְעוֹזְרֵי מוֹשְׁבוֹתֵינוּ
"זְרֻבָּבֶלִים הָאַחֲרוֹנִים"!

וְכַאֲשֶׁר הַמּוֹשָׁבוֹת
תַּעֲלֶינֶה לִרְבָבוֹת,
יַכִּירוּ הַלְבָבוֹת
אֶת אֵלֶּה הַגְּאוֹנִים.
על הגרסה: נוסח הטקסט זהה ב"שירי עם ציון" (1895) ולוח ארץ ישראל לשנת תרס"א (תר"ס 1900).

*כנראה שהכוונה ל"אֶצְעָדוֹת" = תכשיטים.

הגרסה הועתקה מ"כינור ציון" במדויק, לרבות סימני פיסוק וסימני ניקוד. כותרת השיר בשירון:

הַמַּחֲרֶשֶׁת
או
הָאִּכָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
(לשורר בנגון "די סאכע" של המחבר בזרגון)
די סאָכע

אין סאָכע
ליגט די מזל־ברכה,
דער װאַרער גליק פֿון לעבן,
קיין זאַך מיר ניט פֿעלט!
עס קומט דער פֿרימאָרגן,
איך דאַרף ניט לײַען, באָרגן,
דער מוח דאַרף ניט זאָרגן
אויף טאָג־הוצאָות, געלט.
ס'איז אָנגעגרייט אויף װינטער
אַ זאַסיק אַ געזונטער,
איז זיי, איך שנײַד גאַנץ מונטער —
פֿרײַ אין גאָטעס װעלט…

פֿון רײַכן
װער קען זיך צו מיר גלײַכן?
װער לעבט רויִק, גליקלעך
װי איך, פּויער אין פֿעלד?
גיט נאָר גאָט דעם רעגן,
פֿיל איך גליק און זעגן,
איך פֿיר שוין סנאָפּעס־װעגן,
חיונה פֿאַר דער װעלט.
איך טו לײַט ערנערן,
מאַרקלײַט און שפּײַכלערן,
שיפֿערס, קאָמיסיאָנערן —
און כּשר איז מײַן געלט…

[…]

בענטשן
זאָל נאָר גאָט די מענטשן,
װעלכע שטיצן ציון,
צוריק דאָס לאַנד באַנײַט!
בענטש נאָר, גאָט, די ריצער,
די קאָלאָניען־באַשיצער,
די אַרבעטער־שטיצער —
די זרבבֿלס פֿון דער צײַט.
װען פֿון די קאָלאָניען
װעט װערן מיליאָנען,
װעט ציון ערשט דערמאָנען
אָט דיזע גרויסע לײַט!
מקור: "אליקום צונזערס ווערק : קריטישע אויסגאבע [2 כרכים]" , יידישע וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט, ניו יארק [ניו יורק] , 1964 , 352 –355בכרךא
בַּמָּה חָרַשְׁתִּי
כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי
על הגרסה:  לפי הקלטה בבית הספרים הלאומי

הקלטות (18)

עיבוד: בני וילנר
שנת הקלטה: 2014

שירה: איתמר בן ארוש
קולות: בני וילנר ורון חצור
סקסופונים: רן אוזבכר ורתם ברלינר
גיטרה: רן שועה
בס: רון חצור
תופים: עידו טפר
הקלטה ומיקס: אולפני המקלט, חולון

ההקלטה זו נערכה במסגרת פרויקט לכבוד 130 שנה למושבה מזכרת בתיה.

0:00 0:00
עיבוד: גיל אלדמע
ניצוח: גיל אלדמע
שנת הקלטה: 2.3.1961

ביצוע כלי.

0:00 0:00
עיבוד: גיל אלדמע
ליווי: חמישיית גלבוע
שנת הקלטה: 1963
מקור: המופע "אנו נהיה הראשונים - שירי העליות הראשונות", סמוך לאחר יום העצמאות תשכ"ג
עיבוד: גיל אלדמע
0:00 0:00
עיבוד: יצחק אדל
ניצוח: אריה לבנון
שנת הקלטה: 1962

 עיבודו של אדל למקהלה בשלושה קולות שווים בהתאמה להגייה ספרדית ככל שהדבר ניתן. העיבוד נדפס בספרו של אדל "לשוננו רינה: 50 שירי מקהלה לקולות שווים", עמ' 31 - 33.

הביצוע אטי במיוחד.

0:00 0:00
עיבוד: אלון אוחנה
שנת הקלטה: 2016
מתיישבים ושרים
נכלל בתקליטור: מתיישבים ושרים
עיבוד: יצחק אדל
ניצוח: הנרי קלאוזנר
שנת הקלטה: 1963
מקור: המופע "אנו עולים ושרים", היכל התרבות, תל אביב

עיבודו של אדל (אותו עיבוד ששרה מקהלת קול ישראל) בתוספת הרכב כלי. השיר לא נכלל בגרסת התקליטור של "אנו עולים ושרים". התאריך על הסליל 5.12.1963.

0:00 0:00
עיבוד: יצחק אדל
ניצוח: רחל כוכבי-לוונטר
שנת הקלטה: 2007
מקור: מחווה ליצחק אדל במדרשת לוינסקי

העיבוד הוא אותו עיבוד ששרה מקהלת קול ישראל. מבוצע רק הבית הראשון פעמיים, פעם ראשונה בהגייה אשכנזית ופעם שנייה כפי שהותאם העיבוד בהגייה ספרדית.
באדיבות מקהלת המיולה והמדרשה למוזיקה של מכללת לוינסקי

עיבוד: יצחק אדל
ניצוח: ישראל ברנדמן
שנת הקלטה: 5.2.1955

מתוך אוסף הקלטות קול ישראל בארכיון הצליל בספריה הלאומית.

עיבודו של אדל (אותו עיבוד ששרה מקהלת קול ישראל) בתוספת תמיכה בלבד בפסנתר.

עיבוד: יחזקאל בראון
שנת הקלטה: 1966
מקור: הקלטה מקומית

בוצע במסגרת חיזיון אורקולי שנערך בשנת היובל לקיבוץ בהשתתפות כל ילדי ובוגרי הקיבוץ.

ביצוע
0:00 0:00
שנת הקלטה: 2009

סולן: אבאל'ה פורמן

נכלל בתקליטור: ציון חמדתי
שנת הקלטה: 27.10.1990
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים באתר הספרייה הלאומית. ניתן להאזין להקלטה המלאה.
הקלטת זמרדע ביצוע
0:00 0:00
הקלטה: אביגדור הרצוג
שנת הקלטה: 8.5.1970
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים באתר הספרייה הלאומית. ניתן להאזין להקלטה המלאה.
שנת הקלטה: 2005
מקור: התקליטור "רחובות ביהודה"
הובלת שירה: נגה אשד
גיטרה: נגה אשד
מנדולינה: עליזה נגר
שנת הקלטה: 2007
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

הוקלט במכשיר הקלטה ביתי באירוע זמרשת מס' 1, שהתקיים במועצה מקומית אזור, ב-9 בנובמבר 2007.

 

0:00 0:00
שנת הקלטה: 2008
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

על ההקלטה בכפר עציון ניתן לקרוא ברשומה הזו שהתפרסמה תחת פינת החינוך.

ביצוע כלי
0:00 0:00
שנת הקלטה: 1910
מקור: תקליט שיצא בווילנה

הביצוע מכיל "מחרוזת נעימות מזרחיות", כאשר "במחרשתי" היא הנעימה האחרונה בתזמון 2:02. (תודה לצבי (גרימי) גלעד על איתור הביצוע)

על השיר

צונזר הקדיש את השיר לאנשי המושבות: "אשר יושר בפי איכרי הארץ הקדושה". במקומות שונים נכתב כי השיר הוקדש לביל"ויים, אולם כנראה שמדובר בבלבול שנעשה עם "שיבת ציון" (ר' שם דברי אליהו הכהן).

קראו בהרחבה במאמרו של אליהו הכהן בבלוג של דוד אסף "עונג שבת" "שירי הזמר העבריים של אליקום צונזר: 'בְּמַחֲרַשְׁתִּי כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי'": על המקור ועל תרגומו של צונזער עצמו בחלק א (18.5.2018) ועל התרגום הנוכחי בחלק ב (25.5.2018). המקור נדפס בשנת תרמ"ז עם התווים בחוברת "צעהען אידעשע פאלקס-לידער". בחלק ב מביא אליהו הכהן גם את הפרסום הראשון של התרגום, מתוך שירונו של מנשה מאירוביץ "שירי עם ציון" (1895). המילים שבו ונדפסו ב"לוח ארץ ישראל לשנת תרס"א" (יצא לאור בשנת תר"ס 1900), עמ' 19 - 21 בחלק הספרותי (עמ' 55 - 56 בקובץ הסרוק). לאחר מילות השיר כתוב שם: "את השירה הזאת ועוד שירי ציון ידועים שרו כל העולים בהתפעלות נמרצה עד בואם הקרוב להמושבה [פתח תקווה]".

עדות מוקדמת על הפצת השיר המקורי איתר מיכה כרמון בעיתון "המליץ" מיום 1.11.1887, במדור "מעשים בכל יום". עמ' 2:

מיעליזאוואטגראד [יליזבטגראד, כיום קרופיבניצקי]: מלבד זה סבבו ביום שמחת תורה אחדים מהצעירים אשר באגודת חו"צ [חובבי ציון] על בתי נדיבי העיר ויאספו נדבות סך 65 רו"כ , בחלקם להם את השיר 'המחרשה' בשפה המדוברת, תכונות כפיו של המשורר הידוע ה' אליקום צונזער.

מספרת יעל סגל:

בספר "הנדיב הלא ידוע" (גרשון גרא, הוצאת מודן) מסופר על יצחק לייב גולדברג, איש רב פעלים, ממייסדי אגודת "אוהבי ציון" בווילנה. בביתו התקיימו הפגישות של אוהבי ציון, בהן השתתף אליקום צונזער, ועל שולחן הדיונים שם חיבר צונזר את השירים "מה זאת עיני תראינה" [לפי גרסה אחרת נכתב לביל"ויים ב-1882 - ראו שם] ו"המחרשה", הידוע במילותיו הפותחות "במחרשתי". אנשי המושבות העדיפו את הגרסה של בר-נש (נוח שפירא), וזו הגרסה שהושרה לכבודו של גולדברג, כשביקר ברחובות ב-1895, על פי גרא.

כמו כן, לפי דבריו של גרא, צונזר ביקש וקיבל את רשות "אוהבי ציון" לשיר את השיר בכל פעם שהיה כינוס חשוב.אגב, צונזר מעולם לא עלה לארץ ישראל; הוא היגר לארה"ב ונפטר שם ב-1913.

עוד על השיר:

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים (1)

קישורים ומשאבים (3)

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם