הקטן
גופן
הגדל
גופן
אשת חיל
אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ. דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ. הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ. וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ. זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע (נָטְעָה) כָּרֶם. חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ. טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ. יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ. כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן. לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ. סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי. עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד עַל-לְשׁוֹנָהּ. צוֹפִיָּה הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל. קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ. רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל. תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר גמלתהו טוב ולא רע כול ימי חייה דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה היתה כאוניות סוחר מימרחק תביא לחמה ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה זממה שדה ותיקחהו מפרי כפיה נטע נטעה כרם חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל בלילה נרה ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון לא תירא לביתה מישלג כי כל ביתה לבוש שנים מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה נודע בשערים בעלה בשבתו עים זקני ארץ סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה צופיה הילכות הליכות ביתה ולחם עצלות לא תואכל קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה רבות בנות עשו חייל ואת עלית על כולנה שקר החן והבל היופי אישה יראת ה היא תתהלל תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: מן המקורות
לחן: בן ציון שנקר


אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.
וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ.
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ.
טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים.
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד עַל-לְשׁוֹנָהּ.
צוֹפִיָּה הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל.
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה
בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר
גמלתהו טוב ולא רע כול ימי חייה
דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה
היתה כאוניות סוחר מימרחק תביא לחמה
ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה
זממה שדה ותיקחהו מפרי כפיה נטע נטעה כרם
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה
טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל בלילה נרה
ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך
כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון
לא תירא לביתה מישלג כי כל ביתה לבוש שנים
מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה
נודע בשערים בעלה בשבתו עים זקני ארץ
סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני
עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון
פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה
צופיה הילכות הליכות ביתה ולחם עצלות לא תואכל
קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה
רבות בנות עשו חייל ואת עלית על כולנה
שקר החן והבל היופי אישה יראת ה היא תתהלל
תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה
ביצוע: חבורת שהם, רעיה פירסט
עיבוד: מרדכי (מוט'קה) שלף
נכלל בתקליטור: חבורת שהם "מהשולחן היהודי"


על השיר

מילים: ספר משלי, פרק ל"א, פסוקים י-לא

אֵשֶׁת חַיִל הוא שיר הלל לאישה, החותם את ספר משלי. השיר כתוב כאקרוסטיכון אלפביתי ומתאר את האישה האידאלית. פרשנויות שונות ניתנו לגבי מושא השיר, החל מאשה מסוימת לא-נודעת, דרך נשים שונות במקרא, עבור בדמות האישה האידאלית וכלה בתורה. החל מהמאה ה-16 נתקבל המנהג לשיר שיר זה בליל שבת לפני הסעודה ברוב תפוצות ישראל.

 

כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

מן המקורות   אישים ומנהיגות  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם