איתן (לחן לא ידוע)

אֵיתָן נַעֲמֹד בִּמְקוֹמֵנוּ, כָּל רוּחַ רָעָה לֹא תְּזִיזֵנוּ. אַל מֹרֶךְ, אַל עַצֶּבֶת! בַּל תִּכְבֶּה הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת.איתן נעמוד במקומנו, כל רוח רעה לא תזיזנו. אל מורך, אל עצבת! בל תכבה האש הבוערת.

המנון קבוצת "איתן" / צאלה יפה (ליטמן)

קבוצת "איתן" הייתה קבוצת ילדים ניצולי שואה שנאספו בבית הילדים היהודי במרכז שהקים צוות אונר"א בראשות עו"ס יהודייה מאנגליה, ד"ר גרטה פישר, בעיר אינדרסדורף שבגרמניה בשנת 1946. בתום המלחמה 200 עד 300 ילדים מכל רחבי פולין נדדו בקבוצות קטנות בהנהגת מדריכים צעירים של תנועות הנוער (בעצמם ניצולי השואה) ומצאו מקלט במנזר באינדרסדורף, שהפך להיות מרכז שיקומי לנוער ולילדים. הם שהו שם כחצי שנה, התגבשו לקבוצה, החלימו ושוקמו, והתכוננו לעלייה לארץ ישראל.

במהלך שהותם בבית הילדים במנזר אינדרסדורף הגיעו שליחים מארץ ישראל, וביניהם שולמית כץ, המדריכה הצעירה מכפר סאלד. היא לימדה את הילדים את השיר "איתן נעמוד במקומנו" והוא הפך להם להמנון, אותו הם שרים גם היום בהתרגשות.

רוב חברי הקבוצה עלו ארצה באניות "תיאודור הרצל" ואקסודוס, גורשו לקפריסין ולגרמניה, ועלו לבסוף בין שלהי 1947 לתחילת 1948. הם נקלטו כחברות נוער בקיבוצים בית השיטה, תל יוסף ועוד. כמה עשרות מנערי ונערות "קבוצת איתן" הקימו את קיבוץ נתיב הל"ה. רבים עזבו בשנים הראשונות, חלק נפטרו, אך חמישה מתוכם, ביניהם אבא שלי (אברמל'ה ליטמן) חיים בקיבוץ גם היום [2019 - זֶמֶרֶשֶׁת].

בשנת 2015 יצאנו, ה"איתנים" ובני משפחותיהם, כמשלחת לכנס במנזר אינדרסדורף שארגנה זו השנה העשירית אנה אנדלאור, גרמנייה מקומית, מורה לאנגלית, שגילתה את סיפור המנזר והתפקיד החשוב בו שימש לאחר המלחמה. אנה הקימה פרויקט הנצחה חינוכי בכספי תרומות תעשיינים גרמנים, ומטרתו להביא מדי שנה את ה"ילדים" הניצולים ובני משפחותיהם לכנס שנתי שבו יבקרו במקום וגם יספרו לתלמידי בתי הספר באינדרסדורף על תקופת המלחמה ועל השואה. אנה שמעה על ההמנון, לימדה את הנוער המקומי את המנגינה, ובכל מקום אליו הגענו בביקורנו שרו לכבודנו את השיר בעברית. הנה למשל כאן.

(הערה - זֶמֶרֶשֶׁת: השיר בסרטון מושר בלחן הלא ידוע, ואילו יענקלה רותם, חבר קבוצת איתן, זכר אותו בלחן קנור. כנראה שזה הלחן שלמדה הקבוצה בשהותה במנזר ושהיה להמנונהּ.)