ספיח (לחן שרת 2)

הֵן לֹא חָרַשְׁתִּי, גַּם לֹא זָרַעְתִּי, לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי עַל הַמָּטָר. וּפֶתַע, רְאֵה נָא! שְׂדוֹתַי הִצְמִיחוּ דָּגָן בְּרוּךְ שֶׁמֶשׁ בִּמְקוֹם דַּרְדַּר. הַאִם הוּא סְפִיחַ תְּנוּבוֹת מִקֶּדֶם, חִטֵּי חֶדְוָה הֵם, קְצוּרִים מֵאָז? אֲשֶׁר פְּקָדוּנִי בִּימֵי הָעֹנִי, בָּקְעוּ עָלוּ בִּי בְּאֹרַח רָז. שַׂגְשֵׂגְנָה שְׂגֵינָה, שַׁדְמוֹת הַפֶּלֶא שַׂגְשֵׂגְנָה, שְׂגֵינָה, וּגְמֹלְנָה חִישׁ! אֲנִי זוֹכֶרֶת דִּבְרֵי הַנֹּחַם: תֹּאכְלוּ סָפִיחַ וְאַף סָחִישׁ.הן לא חרשתי, גם לא זרעתי, לא התפללתי על המטר. ופתע, ראה נא! שדותי הצמיחו דגן ברוך שמש במקום דרדר. האם הוא ספיח תנובות מיקדם, חיטי חדוה הם, קצורים מאז? אשר פקדוני בימי העוני, בקעו עלו בי באורח רז. שגשגנה שגינה, שדמות הפלא שגשגנה, שגינה, וגמולנה חיש! אני זוכרת דברי הנוחם: תאכלו ספיח ואף סחיש.