חמישה עשר בשבט (לחן צדוק בן מנחם)

הָאָבִיב צָחַק וַיַּט אֶת פִּיו אֶלֵינוּ וַיִּלְאַט זֶה הַיּוֹם לִי יוֹם הוּלֶדֶת חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט בַּבִּקְעָה וּבָהַר חֲגִיגָה תְּסֻדַּר קוּמוּ קוּם, בּוֹאוּ בּוֹא כָּל הַיְּקוּם יְהִי פֹּה קוֹל שִׁירָה, הָמוֹן רוֹקֵעַ הָאָבִיב צוֹהֵל כֻּלּוּ הוּא יוֹדֵעַ הוּא יוֹדֵעַ מַה הֵבֵאנוּ בִּשְׁבִילוֹ כָּל אֶחָד יְרַק שָׁתִיל לְמַתָּת לוֹ יוֹבִיל הוֹי אָבִיב טוֹב הַשַּׁי הוּא מֵשִׁיב: בְּוַדַּאיהאביב צחק ויט את פיו אלינו וילאט זה היום לי יום הולדת חמישה עשר בשבט בבקעה ובהר חגיגה תסודר קומו קום, בואו בוא כל היקום יהי פה קול שירה, המון רוקע האביב צוהל כולו הוא יודע הוא יודע מה הבאנו בשבילו כל אחד ירק שתיל למתת לו יוביל הוי אביב טוב השי הוא משיב: בוודאי