בַּת-יוֹנִים הוֹמִיָּה, בַּת-יוֹנִים בְּהִירָה, נָחַתְנִי בַיָּם עַל כַּנְפֵי הַסִּירָה וַתּוֹלִיכֵנִי לְאֶרֶץ הַבְּחִירָה. הוֹי, אִמְרוּ, הַגַּלִּים, הַדָּגִים בַּמְּצוּלָה, אֵיךְ אָבֹא בְּשַׁעֲרֵי אֶרֶץ הַסְּגֻלָּה, וּמַפְתְּחִי שָׁבוּר, וְהַדֶּלֶת נְעוּלָה? אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה – וְיוֹנָה עִם נָעַר עֲדַיִן מִתְדַּפְּקִים עַל דֶּלֶת הַשָּׁעַר בת-יונים הומייה, בת-יונים בהירה, נחתני בים על כנפי הסירה ותוליכני לארץ הבחירה. הוי, אמרו, הגלים, הדגים במצולה, אך אבוא בשערי ארץ הסגולה, ומפתחי שבור, והדלת נעולה? אין קול ואין עונה ויונה עם נער עדיין מתדפקים על דלת השער