הֵם שָׁבוּ לְפִתְחִי עִם טִלְלֵי הַשַּׁחַר בְּפֶסַע מְרַחֵף בְּצַעַד לֹא נִשְׁמָע מִדְּרָכִים תְּלוּאוֹת הַמִּתְפַּתְּלוֹת מִזְרָחָה בָּאוּ בְּעָמְסָם אֶת נֵטֶל הַדְּמָמָה עֵת מְאוֹר הַלֵּיִל הֶחְוִיר בִּפְאַת שָׁמַיִים שְׁנַיִם דָּהֲרוּ עַל סַף חַדְרִי בִּרְתֵת חַד בִּשְׂעָרוֹ בּוֹרְקוֹת טִפּוֹת הַמַּיִם וְשֵׁנִי קְרָעִים שֶׁל מֶשִׁי הוּא לוֹפֵת מְחוֹגֵי הַזְּמַן מֵאָז עָמְדוּ מִלֶּכֶת סְתָו בָּאֳרָנִים וְהֵם כּוֹבְשִׁים בִּכְיָם נֶעֶלְמוּ פְּרָחִים בְּעַרְפִלֵּי שַׁלֶּכֶת בֹּקֶר לֹא זָרַח עַל שֶׁלֶף וְעַל יָם הם שבו לפתחי עם טללי השחר בפסע מרחף בצעד לא נשמע מדרכים תלואות המתפתלות מזרחה באו בעומסם את נטל הדממה עת מאור הליל החוויר בפאת שמיים שניים דהרו על סף חדרי ברתת חד בשערו בורקות טיפות המים ושני קרעים של משי הוא לופת מחוגי הזמן מאז עמדו מלכת סתיו באורנים והם כובשים בכיים נעלמו פרחים וערפילי שלכת בוקר לא זרח על שלף ועל ים