בַּלָּאט, בַּלָּאט, רֹאשׁ יָרֹק וּמְתֻלְתָּל מֵנִיעַ עֵץ הַלִּבְנֶה נוֹהֵה וּמִתְפַּלֵּל לְלֹא גְּמֹר כָּל עָלֶה לוֹחֵשׁ כְּאִלּוּ תְּפִלָּתוֹ מַבִּיעַ קְדִימָה, אִילָנִי, עֲבוּרִי תְּפִלָּה אֱמֹר! נוֹדֵד, בּוֹדֵד, מִמָּקוֹם רָחוֹק הִגַּעְתִּי הֵנָּה זָר לִי אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, לֹא אֵדַע שְׂפָתוֹ אֵינֶנּוּ (?), יֹאמַר לִבִּי, לֹא יְגוֹנִי תִּרְאֶה נָא גַּם כִּי אֶתְפַּלֵּל רַבּוֹת, כִּי תְּשׁוּעָתוֹ תָּבוֹא. מִמֶּרְחַקִּים רוּח קְלִילָה תַּעֲבֹר בְּנַחַת תְּסַפֵּר לְעַלְעַלִּים מַעֲשׂיּוֹת רַבּוֹת עֶרְגָּתִי טְמוּנָה עָמֹק בְּעוֹד [?] הָיְתָה כְּפוֹרַחַת הִתְפַלֵּל נָא עֲבוּרִי, הוֹי, עֵץ לִבְנֶה אָהוּב!בלאט, בלאט, ראש ירוק ומתולתל מניע עץ הליבנה נוהה ומתפלל ללא גמר כל עלה לוחש כאילו תפילתו מביע קדימה, אילני, עבורי תפילה אמור נודד, בודד, ממקום רחוק הגעתי הנה זר לי אלוהי הארץ, לא אדע שפתו איננו (?), יאמר ליבי, לא יגוני תראה נא גם כי אתפלל רבות, כי תשועתו תבוא ממרחקים רוח קלילה תעבור בנחת תספר לעלעלים מעשיות רבות ערגתי טמונה עמוק בעוד הייתה כפורחת התפלל נא עבורי, הוי, עץ לבנה אהוב!

מקור: "140 פאלקסלידער [שירי עם]", גיטלין, ורשה, 1930, עמוד 63-64 בחלק א