מילים (11 גרסאות)

אִם רָצִיתָ לְהַצְלִיחַ וְלִרְווֹת קְצָת נַחַת
יֵשׁ לָדַעַת לְהַבְטִיחַ בְּלֹא חֲשָׁשׁ וָפַחַד
גַּם לָכֶם: לְךָ וָלָךְ – זֶה קָרָה וַדַּאי
בָּא יָדִיד וְכָכָה שָׂח: הַלְוֵה לִי עֶשֶׂר לַא"י –
לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם,
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר
לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
עוֹבְרוֹת שְׁנָתַיִם, יֵשׁ לוֹ פְּנַאי, זֶה לֹא בּוֹעֵר.
אַל נָא תִּקְרָא לוֹ "חַיִּים"; תִּקְרָא לוֹ "חַי וְקַיִם"
וּבְעַצְמְךָ בֵּינְתַיִם... תִּלְמַד לִלְווֹת אֵצֶל אַחֵר –
לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם,
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

הָרַוָּק אָדָם מִסְכֵּן הוּא, וּבִשְׁעַת הַכֹּשֶׁר
כְּבַר-דַּעַת מִתְחַתֵּן הוּא, וּמוֹצֵא לוֹ אֹשֶׁר
וּמְסַפֵּר לְכָל יָדִיד שֶׁהַנִּשּׂוּאִין –
"זֶה נֶחְמָד, זֶה נֶהְדָּר, זֶה טוֹב וְגַם נָעִים!"...
לְיוֹם יוֹמַיִם...
בִּשְׁבִיל הַשְּׁנַיִם, גַּן-עֵדֶן מְזַמֵּר
וּבְיוֹם שְלִישִׁי בָּעֶרֶב הִיא כְּבָר סוֹרֶגֶת גֶּרֶב
וְהוּא, עַל עִתּוֹן עֶרֶב, חוֹשֵׁב כֵּיצַד לְהִתְפַּרְפֵּר
לְיוֹם יוֹמַיִם...

הִיטְלֶר... [כמו בנוסח הצבאי]
אִם שָׁלְחוּ לְךָ אִגֶּרֶת שֶׁמָּחָר בַּבֹּקֶר
לַצָּבָא תֵּלֵךְ, אַחֶרֶת תְּשַׁלֵּם בְּיֹקֶר
וְתִלְבַּשׁ מַדֵּי חַיָּל וְלַכֹּל תֹּאמַר
שֶׁלִּהְיוֹת בַּ-Buffs בִּכְלָל זֶה עֵסֶק נֶהְדָּר
לְיוֹם יוֹמַיִם...
וּבֵינָתַיִם תַּזִּיעַ עַל הַסְּפִּיץ'
וְאָז תִּלְמַד לָדַעַת שֶׁכָּל אָדָם בַּר-דַּעַת
יוֹרֵק עַל הַמִּשְׁמַעַת וּמִסְתַּלֵק לְלֹא הֶתֵּר
לְיוֹם יוֹמַיִם...

בַּקָּפֶה יָשְׁבָה חַיֶּלֶת עַל כִּסֵּא וְנָחָה
בַּחַיָּל הִיא מִסְתַּכֶּלֶת וּלְפֶתַע שָׂחָה:
הוֹי חַיָּל, עוֹרַרְתָּ בִּי אֵשׁ וְלֶהָבָה
בּוֹא קַבֵּל-נָא אֶת לִבִּי כְּשַׁי שֶׁל אַהֲבָה
לְיוֹם יוֹמַיִם...
וּמָחֳרָתַיִם אֶמְצָא אוּלַי אַחֵר;
אָז הוּא עוֹנֶה לַגְּבֶרֶת: אָכֵן אַתְּ נֶהְדֶּרֶת
אַךְ חֻפְשָׁתִי נִגְמֶרֶת, לָכֵן בַּקְּשִׁי חַיָּל אַחֵר
לְיוֹם יוֹמַיִם...

אִם בְּחִירַת-לִבְּךָ כּוֹתֶבֶת: "בּוֹא אֵלַי, חַבִּיבִּי
וּבַצַּ'ארְגְ' אֲנִי חוֹשֶׁבֶת כְּבָר תִּמְצָא אָלִיבִּי"
הַדְּרָכִים נוֹצְרוּ לִטְרֶמְפְּ, מִי זָקוּק לְ"לִיב"
וְיָצָאתָ מִן הַ"קֶּמְפְּ" יָשָׁר לְתֵל-אָבִיב
לְיוֹם יוֹמַיִם...
בַּמַּחֲנֶה בֵּינְתַיִם רָשְׁמוּ אוֹתְךָ "חָסֵר"
הַמֵּיְגֶ'ר מִצְטַבְרֵחַ, הַ-CSM צוֹרֵחַ
אוּלָם אַתָּה, פּוֹחֵחַ, תֵּשֵׁב בְּ"גַּרְדְרוּם" כְּקוֹדֵחַ
לְיוֹם יוֹמַיִם...

אִם אָמַר חָכְמָה פִּקַּחַת קוֹרְפּוֹרָל פִּקֵּחַ
וְחַיָּל אֶחָד בְּלִי פַּחַד לְחַיֵּךְ שׁוֹכֵחַ
לֹא לִצְחֹק! זֶה חֵטְא גָּמוּר! הַקּוֹרְפּוֹרָל כּוֹעֵס
וְתוֹקֵעַ לַבָּחוּר פָטִיגְס שֶׁל "סַרְגֶ'נְטְ'ס מֶס"
לְיוֹם יוֹמַיִם...
וְהַבָּחוּר חוֹזֵר אֲזַי אַחֵר
הַקּוֹרְפּוֹרָל פִּקֵּחַ, עַלִּיז וּמְבַדֵּחַ
אוּלָם הָיָה שָׂמֵחַ לוּ אֶת רֹאשׁוֹ הָיָה שׁוֹבֵר
לְיוֹם יוֹמַיִם...

הִיטְלֶר – הוּא שֵׁד מִשַּׁחַת. נֵפְט דָּרוּשׁ כָּעֵת לוֹ.
וּשְׁכֵנִי אוֹמֵר בְּנַחַת: נֵפְט צָרִיךְ לָתֵת לוֹ,
לְהַדְלִיק בְּתוֹךְ הַדּוּד, לְהוֹסִיף שְׁמָנִים
וְאוֹתוֹ – בַּעֲדִינוּת – לְהַכְנִיס בִּפְנִים
לְיוֹם יוֹמַיִם...
וְהָעוֹלָם בִֵּינְתַיִם וַדַּאי כְּבָר יִסְתַּדֵּר.
זוֹהִי תְּרוּפָה מֻבְהֶקֶת, בְּדוּקָה וּמְנֻמֶּקֶת,
תִּרְאוּ: יִהְיֶה עוֹד שֶׁקֶט, אִם הוּא יִבְעַר לִזְמַן קָצֵר
לְיוֹם יוֹמַיִם...
על הגרסה: בהשוואה להקלטת משה קדם (שר טקסט בכתב יד מתוך מחברת):

  • בבית הראשון – "בינָתיים" כמתבקש מהמשקל;
  • בסוף הבית השלישי קדם שר "פותֵח", אך כנראה בגלל הדמיון בכתיב ל"פוחֵח";
  • בבית הרביעי (שורה רביעית) – קדם שר "תָּקִיף" (ולאחר ההקלטה מעיד שאינו מבין למה הכוונה), אך כנראה שצ"ל פָטִיגְס (Fatigues) - עונש צבאי;
  • בביתה האחרון (שורה שנייה) - "ושכנו" במקום "ושכני" (כנראה שוב דמיון בכתיב)
  • בסוף הבית האחרון – קדם שר "אַךְ" במקום "אִם" (אולי בגלל דמיון בכתיב); "קצָר" אך מתבקש "קצֵר" (כביתר הבתים שמסתיימים ב- ֵר).
אִם רָצִיתָ לְהַצְלִיחַ
וְלִשְׁאֹף קְצָת נַחַת
אָז הָיִיתִי לִי מַבְטִיחַ
בְּלִי חֲשָׁשׁ וּפַחַד

מִזֶּה הָיָה לִי וּלְךָ
זֶה הָיָה וַדַּאי
בָּא יְדִידִי וְכֹה אָמַר
הַלְוֵה לִי עֶשֶׂר לַא"י

הָרַוָּק מִסְכֵּן הוּא
וּבִשְׁעַת הַכֹּשֶׁר
רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן הוּא
וּמוֹצֵא בָּהּ אֹשֶׁר

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בָּעֶרֶב
בַּיָּם הָיְתָה סוֹרֶגֶת גֶּרֶב
וְהוּא עַל עִתּוֹן עֶרֶב
חוֹשֵׁב מָתַי לְהִתְפַּטֵּר

זֶה הִיטְלֶר שֵׁד מִשַּׁחַת
נֵפְט צָרִיךְ לָתֵת לוֹ
לַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר הוּא בְּנַחַת
נֵפְט צָרִיךְ לָתֵת לוֹ

לְהַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר
וּלְהוֹסִיף שְׁמָנִים
אֶת הִיטְלֶר בַּעֲדִינוּת
לְהַכְנִיס בִּפְנִים
על הגרסה:  מתוך אוסף מאיר נוי בספרייה הלאומית, מחברת מס' 7 של מילים בלי תווים, עמ' 20, מועתק מפנקס השירים הפרטי של סולימאן הגדול.
אֶתְמוֹל קִבַּלְתִּי הוֹדָעָה
כִּי אִם מָחָר בַּבֹּקֶר
לֹא אֶתְגַּיֵּס לַפַּלְמָ"ח
אֲשַלֵּם בְּיֹקֶר

פֹּה אֶלְבַּשׁ מַדִּים לְלֹא מַדִּים
וְלַכֹּל אֹמַר
כִּי לִהְיוֹת פֹּה בַּפַּלְמָ"ח
זֶה עֵסֶק נֶהְדָּר...

אֲבָל שָׁנָה שְׁנָתַיִם
לֹא פָּחוֹת וְכֵּן יוֹתֵר
שָׁנָה שְׁנָתַיִם
אֲבָל מִפֹּה כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַחְרֵר

הָיֹה הָיִיתִי צִפּוֹר דְּרוֹר
כָּל הַשָׁבוּעַ וְהָחֹדֶשׁ
אֲבָל כָּל זֶה כְּבָר עָבַר
וְאֵין אַף טְרֶמְפּ לַחֹפֶשׁ

פֹּה נוֹסְעִים הַבַּיְתָה
אַחַת לְחֹדֶשׁ וּשְׁבוּעַיִם
אַךְ לוּ הָיוּ לִי
אַךְ לוּ הָיוּ לִי
עוֹד יוֹם יוֹמַיִם

לֹא פָּחוֹת אוּלַי יוֹתֵר
עוֹד יוֹם יוֹמַיִם
כִּי הָחֹפֶשׁ בֵּין כֹּה וָכֹה קָצֵר
על הגרסה: מתוך אוסף מאיר נוי בספרייה הלאומית, מחברת מס' 7 של מילים בלי תווים, עמ' 24 - 25, מועתק מפנקס השירים הפרטי של סולימאן הגדול.
[בבית 1]
שורה 2: בְּלִי חָשָׁשׁ
שורה 4: וְכָךְ אָמַר

[בבית 2]
חוֹשֵׁב לוֹ אֵיךְ לְהִתְפַּטֵּר

הִיטְלֶר הוּא, הוֹי, שֵׁד מִשַּׁחַת...
וּלְהַדְלִיק אֶת הַדּוּד וּלְהוֹסִיף שְׁמָנִים...
תִּרְאוּ שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶט אִם הוּא יִבְעַר רַק זְמָן קָצֵר...
הָרַוָּק אָדָם אֻמְלָל וּבִשְׁעַת הַכֹּשֶׁר
מִתְחַתֵּן עִם נַעֲרָה וּמוֹצֵא לוֹ אֹשֶׁר
וּמְסַפֵּר לְכָל יְדִידָיו שֶׁהַנִּשּׂוּאִין
הֵם דָּבָר כָּל כָּךְ יָפֶה טוֹב וְגַם נָעִים

לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר
וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי בָּעֶרֶב
הִיא כְּבָר סוֹרֶגֶת גֶּרֶב
וְהוּא עַל עִתּוֹן עֶרֶב
חוֹשֵׁב כֵּיצָד לְהִתְפַּטֵּר
לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר

סָדָאם חוּסֵין הוּא שֵׁד מִשַּׁחַת
נֵס כָּעֵת דָּרוּשׁ לוֹ
וּשְׁכֵנִי אוֹמֵר לִי כָּכָה
נֵפְט צָרִיךְ לָתֵת לוֹ
לְהַסִּיק אֶת הַדְּוָדִים וּלְהוֹסִיף שְׁמָנִים
וְאוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת לְהַכְנִיס בִּפְנִים

לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר
כִּי זוֹ תְּרוּפָה מֻבְהֶקֶת
בְּדוּקָה וּמְנֻמֶּקֶת
הֵן אָז יִהְיֶה כָּאן שֶׁקֶט
אִם לֹא ___ אָז בֶּטַח פֹּה
לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר

שׁוּק הָעֲבוֹדָה עוֹבֵר מִין תַּהֲלִיךְ קָבוּעַ
כָּל הַזְּמַן חוֹתְכִים וּמְקַצְּרִים אֶת הַשָּׁבוּעַ
מִשִּׁשָּׁה יָמִים קִצְּרוּ אוֹתוֹ לַחֲמִשָּׁה
וְלֹא יִשְׁקְטוּ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִשְׁלֹשָׁה
וְלֹא יִשְׁקְטוּ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ מִשְּׁלֹשָׁה
לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר
אִם יַעַבְדוּ בַּפֶּרֶךְ אוֹ יַעַבְדוּ בְּעֶרֶךְ
הַכֹּל חֲסַר כָּל עֶרֶך הֲרֵי מִמֵּילָא נִסְתַּדֵּר
לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר
על הגרסה:  מספר דודו אלהרר בתכנית בסדרה "בוא שיר עברי" (כנראה מתקופת מלחמת המפרץ 1991): יוריק בן דויד הביא מאבא שלו שני חלקי בתים, ויוריק בן דוד עצמו עם אהרל'ה שמי השלימו את הטקסט לנוסח זה.
אִם רָצִיתָ לְהַרְוִיחַ וְלִרְאוֹת קְצָת נַחַת
יֵשׁ לָדַעַת לְהַבְטִיחַ בְּלִי חֲשָׁש וּפַחַד
כִּי גַּם לְךָ, לָךְ וְלָהּ זֶה וַדַּאי קָרָה
בָּא יָדִיד וְכָכָה שָׂח הַלְוֵה לִי עֶשֶׂר לַא"י

לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר
עוֹבְרוֹת שְׁנָתַיִם, יֵשׁ לִי פְּנַאי, זֶה לֹא בּוֹעֵר
אַל תִּקְרָא לִי חַיִּים תִּקְרָא לִי "חַי וְקַיָּם"
וּבֵינְתַיִם תִּלְמַד לִלְווֹת אֵצֶל אַחֵר
לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר

הָרַוָּק אָדָם מִסְכֵּן וּבִשְעַת הַכֹּשֶׁר
בַּר דַּעַת מִתְחַתֵּן וּמוֹצֵא גַּם אֹשֶׁר
וְאוֹמֵר לְכָל מַכָּר שֶׁהַנִּשּׂוּאִין
זֶה יָפֶה, זֶה נֶהְדָּר, זֶה טוֹב וְזֶה נָעִים

לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
בִּשְׁבִיל הַשְּׁנַיִם גַּן עֵדֶן מְזַמֵּר
בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בָּעֶרֶב הִיא כְּבָר סוֹרֶגֶת גֶּרֶב
וְהוּא בְּעִתּוֹן עֶרֶב חוֹשֵׁב הוֹי גֶּעוָאלְד אֵיךְ לְהִתְפַּטֵּר
אִם רָצִיתָ לְהַרְוִיחַ וְלִרְאוֹת קְצָת נַחַת
יֵשׁ לָדַעַת לְהַבְטִיחַ בְּלִי חֲשָׁש וּפַחַד
כִּי גַּם לְךָ, לָךְ וְלָהּ זֶה וַדַּאי קָרָה
בָּא יָדִיד וְכָכָה שָׂח הַלְוֵה לִי עֶשֶׂר לַא"י

לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר
עוֹבְרוֹת שְׁנָתַיִם, יֵשׁ לִי פְּנַאי, זֶה לֹא בּוֹעֵר
אַל תִּקְרָא לִי חַיִּים תִּקְרָא לִי "חַי וְקַיָּם"
וּבֵינְתַיִם תִּלְמַד לִלְווֹת אֵצֶל אַחֵר
לְיוֹם יוֹמַיִם, לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר

הִיטְלֶר...
אִם רַק הִיטְלֶר יִבְעַר לִזְמַן קָצֵר
לְיוֹם יוֹמַיִם...
אִם שָׁלְחוּ לְךָ אִגֶּרֶת...

בַּקָּפֶה יָשְבָה חַיֶּלֶת...
אֶמְצָא לִי כְּבָר אַחֵר
אָז הוּא אוֹמֵר לַגְּבֶרֶת
הֲרֵי אַתְּ נֶהְדֶּרֶת
אַךְ חֻפְשָׁתִי נִגְמֶרֶת
לָכֵן חַפְּשִׂי חַיָּל אַחֶרֶת (?)

אִם בְּחִירַת לִבְּךָ...
וּבֵינְתַיִם מָצְאוּ אוֹתְךָ חָסֵר
הַסַּרְגֶ'נְט מִצְטָבְרֵחַ, הַמֵּיג'וֹר צוֹרֵחַ
אוּלָם אַתָּה פּוֹרֵחַ
תֵּשֵׁב עִם הַקּוֹדֵר [?, במקור]

לְיוֹם יוֹמַיִם...

אִם אָמַר חָכְמָה פִּקַּחַת הַקּוֹרְפּוֹרָל הַפִּקֵּחַ
וְחַיָּל, אַתָּה, בְּלִי פַּחַד לְחַיֵּךְ שׁוֹכֵחַ...

הִיטְלֶר...
וּלְהַדְלִיק בְּתוֹך הַדּוּד וּלְהוֹסִיף שְׁמָנִים
וְאוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת...
על הגרסה:  הנוסח בולט דווקא בדבקותו הכמעט מוחלטת בנוסח הרגיל, ואפשר שלא הייתה כאן רק העברה בעל פה.
אִם חָפַצְתָּ לְהַצְלִיחַ וְלִשְׂבֹּעַ נַחַת
יֵשׁ לָדַעַת לְהַבְטִיחַ בְּלִי חֲשָׁש וּפַחַד
כִּי גַּם לְךָ וְלָךְ וְלָהּ זֶה קָרָה וַדַּאי
בָּא חָבֵר וְכָךְ שָׂח הַלְוֵה לִי עֶשֶׂר לַא"י
לְיוֹם יוֹמַיִם...

עוֹבְרוֹת שְׁנָתַיִם יֵשׁ לוֹ פְּנַאי זֶה לֹא בּוֹעֵר
וְאַל תִּקְרָא לוֹ חַיִּים תִּקְרָא לוֹ חַי וְקַיָּם
וְגַם אַתָּה בֵּינְתַיִם תִּלְמַד לִלְווֹת אֵצֶל אַחֵר
לְיוֹם יוֹמַיִם...

הָרַוָּק בַּחוּר מִסְכֵּן הוּא וּבִשְׁעַת הַכֹּשֶׁר
כְּבַר-דַּעַת מִתְחַתֵּן וּמוֹצֵא לוֹ אֹשֶׁר
וְהוּא אוֹמֵר לְכָל מַכָּר שֶׁהַנִּשּׂוּאִים
זֶה יָפֶה וְזֶה נֶחְמָד זֶה טוֹב וְזֶה נָעִים
לְיוֹם יוֹמַיִם...

וּבְיוֹם שֵׁנִי בָּעֶרֶב הִיא כְּבָר סוֹגֶרֶת גֶּרֶב (סוֹרֶֶגֶת?)
וְהוּא עַל עִתּוֹן עֶרֶב חוֹשֵׁב כֵּיצָד לְהִפָּטֵר
לְיוֹם יוֹמַיִם...

הִיטְלֶר זֶהוּ שֵׁד מִשַּׁחַת נֵפְט כָּעֵת דָּרוּשׁ לוֹ
וּשְׁכֵנִי אוֹמֵר בְּנַחַת נֵפְט צָרִיךְ לָתֵת לוֹ
לְהַדְלִיק אֶת הַדּוּד וּלְהוֹסִיף שְׁמָנִים
וְאוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת לְהַכְנִיס בִּפְנִים
לְיוֹם יוֹמַיִם...
אִם קִבַּלְתָּ הָאִגֶּרֶת שֶׁמָּחָר בַּבֹּקֶר
לֵךְ לַחֲטיבָה אַחֶרֶת תְּשַׁלֵּם בְּיֹקֶר
וְתִלְבַּשׁ מַדֵּי צָבָא וְלַכֹּל תֹּאמַר
שֶׁלִּהְיוֹת בַּחֲטִיבָה זֶה עֵסֶק נֶהְדָּר

לְיוֹם יוֹמַיִם לְיוֹם יוֹמַיִם
לְיוֹם יוֹמַיִם לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר
[הגרסה האזרחית]
[בבית הראשון]
יֵשׁ לִי זְמַן זֶה לֹא בּוֹעֵר

[בבית השני]
שֶׁהַנּשּׂוּאִין זֶה דָּבָר יָפֶה וְנֶהְדָּר
על הגרסה: יפה דרורי (הזיהוי אינו בטוח, אולי זו רחל אברמוב) מקריאה את המילים מפנקסה במסגרת הקלטה של יעקב מזור ואוכמא שפרן (Y-12264 קלטת 2 צד ב) בספרייה הלאומית, תזמון 21:42. 

הקלטות (4)

הקלטת זמרדע ביצוע
0:00 0:00
הקלטה: יעקב מזור
שנת הקלטה: 31.12.1990
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים באתר הספרייה הלאומית. ניתן להאזין להקלטה המלאה. (תזמון: 01:17:09)
0:00 0:00
שנת הקלטה: 2.9.2009
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
הקלטת זמרדע ביצוע
0:00 0:00
הקלטה: יעקב מזור
שנת הקלטה: 16.4.1997
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים באתר הספרייה הלאומית. ניתן להאזין להקלטה המלאה. (תזמון: 00:32:11)

הקלטה מלאה של כל חמשת הבתים של הנוסח הצבאי.

הלילות בכנען
נכלל בתקליטור: הלילות בכנען
0:00 0:00
שנת הקלטה: 4.7.2017
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

על השיר

ביצוע נוסף: יוריק בן דוד, חנן יובל, דודו אלהרר


אלתרמן מזוהה כמחבר השיר ב"מלון עולמי לעברית מדוברת" במסגרת הערך "בער לו" (ראה סריקה מהמילון בהמשך הדף), ואכן הסגנון דומה מאוד לפזמוניו המוכרים. למשל ההקבלה בין בתים כאשר הפזמון החוזר מתייחס כל פעם למשהו אחר, תחילה מחיי הפרט ולבסוף מחיי האומה מוכר מ"בכל זאת יש בה משהו". עם זאת, השיר נעדר משני כרכי "פזמונים ושירי זמר" שנאספו מפרי עטו של אלתרמן. הנוסח הצבאי נראה יותר מאולתר ועממי.

יעקב מזור בחוברת נלווית לתקליטור "הלילות בכנען":

שיר הומוריסטי משירי להקת הבידור של הבריגדה. הלחן של הבתים דומה ברוב רכיביו ללחן שיר של גבירטיג בשם קארטאפל זופ מיט שוואמען [ר' ספרו של גבירטיג מיינע ליעדער עמ' 76]. המקור של מנגינת הפזמון טרם אותר.

מספר חיים אחישר:

לשיר שני נוסחים: אזרחי, המתחיל במילים: אם רצית להצליח, וצבאי (בריטי) המתחיל במילים: אם שלחו לך אגרת. לפי השערתי חובר הנוסח הצבאי ע"י חייל ששירת בארץ.

אינני זוכר מתי התוודעתי אני לשיר. בתקופה בה הושמע לראשונה שהיתי באפריקה ובאיטליה במסגרת הצבא הבריטי. נראה שהיו לשיר חיים ארוכים ומוצלחים למדי, כי הוא זכור לי היטב – אולי בשינויי נוסח קלים שהזמן גרמם.

כמה הבהרות לביטויים בגרסה הצבאית:

  • CSM = רס"פ (Company Sergeant-Major)
  • פאטיג' = עבודות רס"ר (Fatigue)
  • סרג'נט'ס מס = חדר-אוכל סמלים (Sergeant's mess)
  • אשר לשורה "לצבא תלך, אחרת תשלם ביוקר" - הדבר משקף את הלחץ המאסיבי מאוד מצד הנהגת היישוב על כל מי שלא היה ב"הגנה" על שלוחותיה ולא עבד במפעלים חיוניים, להתגייס לצבא הבריטי.

ומשה נועם זוכר כי בגרסה הצבאית דווקא ה-NCO צורח.

ראו תווים של השיר בכתב ידו של מאיר נוי (לפי הנוסח ששרה לו בשנת 1975 רחל דרומי שהייתה אז בת 50) בתוך הכרטסת שלו (עמ' 2048 במקבץ הסרוק).

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

קישורים ומשאבים (2)

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם