מציאה (לחן סמבורסקי) ♫

חֲבֵרַי, מִי יוֹדֵעַ
מַה מָצָאתִי בָּרְחוֹב?
לֹא פְּרוּטָה, וְלֹא מַטְבֵּעַ
מָצָאתִי בָּרְחוֹב.

לֹא עָלֶה וְלֹא פֶּרַח,
לֹא כַּפְתּוֹר מְנַצְנֵץ,
מָצָאתִי בַּדֶּרֶךְ
מִתַּחַת לָעֵץ.

חֲתִיכָה שֶׁל שָׁמַיִם
מָצָאתִי בָּרְחוֹב,
בִּשְׁלוּלִית הַמַּיִם
מוּל הָעֵץ שֶׁבָּרְחוֹב.

חֲתִיכָה שֶׁל שְׁמֵי תְּכֵלֶת
עֲמֻקָּה וּצְלוּלָה
כָּךְ, פָּשׁוּט, הִיא מֻטֶּלֶת
בַּשְּׁלוּלִית הַגְּדוֹלָה

וְגַם קֶרֶן שׁוֹבֶבֶת
שַׁבְרִירִים-שַׁבְרִירִים
בַּשְּׁלוּלִית מְהַבְהֶבֶת
לְרַגְלֵי הָעוֹבְרִים

וְאוֹרוֹת הָעֵינַיִם
וּמַה טוֹב לִי, מַה טוֹב:
חֲתִיכָה שֶׁל שָׁמַיִם
מָצָאתִי בָּרְחוֹב!