מילים (3 גרסאות)
אַל נָא תִּבְכֶּה מָרָה.
עַל יָדְךָ יוֹשֶׁבֶת אִמְּךָ,
שׁוֹמֶרֶת מִכָּל רַע.
מְיַלֵּל בַּחוּץ הַתַּן
וְנוֹשֶׁבֶת רוּחַ שָׁם...
אַךְ אַתָּה, בְּנִי הַקָּטָן,
נוּמָה שְׁכַב וִישַׁן.
לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה צֵל
יָעוּף מַהֵר מְאֹד.
אָסוּר, אָסוּר לְהִתְעַצֵּל.
מָחָר צָרִיךְ לַעֲבֹד.
מָחָר יֵצֵא אַבָּא לַחְרֹשׁ,
בַּתֶּלֶם, בַּתֶּלֶם יֵלֵךְ הָאָב.
הִנֵּה תִּגְדַּל, תָּרִים הָרֹאשׁ,
תֵּצְאוּ לַשָּׂדֶה אָז יַחְדָּיו.
הִנֵּה תִּצְמַח, הִנֵּה תִּגְדַּל
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
לִקְרַאת הַגִּיל, לִקְרַאת עָמָל,
כְּמוֹ אַבָּא תִּהְיֶה פּוֹעֵל.
אָז תִּזְרַע בְּדִמְעָה
וְתִקְצֹר בְּרִנָּה -
אַךְ כָּעֵת לְאִמָּא שְׁמַע:
נוּמָה, נוּמָה נָא.
לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה קַר,
שׁוּעָל חוֹרֵק לוֹ שֵׁן.
סוֹבֵב, סוֹבֵב עַל הַמִּשְׁמָר,
אַבָּא אֵינוֹ יָשֵׁן.
בַּיּוֹם עָבַד, בַּלַּיְלָה יִשְׁמֹר,
שָׁם בַּגֹּרֶן יִשְׁמֹר הָאָב.
הִנֵּה תִּגְדַּל, תִּהְיֶה גִּבּוֹר,
תֵּצְאוּ לַשְּׁמִירָה אָז יַחְדָּיו.
שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב, אַל תִּירָא,
כָּל הַמּוֹשָׁב עֵר.
אִמָּא גַּם כֵּן בַּשְּׁמִירָה,
תָּגֵן עַל בְּנָהּ אַבְנֵר.
בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף,
וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן...
אַךְ אַתָּה לִבְכּוֹת אַל תּוֹסֵף,
נוּמָה, שְׁכַב וִישַׁן.
לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה אֵשׁ
תֹּאכַל חָצִיר וָקַשׁ,
אָסוּר, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ
מָחָר נַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
מָחָר צָרִיךְ לִירוֹת הַמַּסָּד,
בַּיִת לִבְנוֹ יִבְנֶה הָאָב.
הִנֵּה תִּגְדַּל, תָּרִים הַיָּד,
תֵּצְאוּ לַבִּנְיָן אָז יַחְדָּיו.
הִנֵּה תָּרִים הָרֹאשׁ
אָז עִם אַבָּא לֶעָמָל
אִתּוֹ תֵּצֵא לַחֲרֹשׁ
בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל-יוֹסֵף
וְגַם בְּבֵית-אַלְפָא נִרְאֶה עָשָׁן
אַךְ אַתָּה בְּנִי הַקָּטָן
נוּמָה שְׁכַב וִישַׁן
הקלטות (17)
ניצוח: לסלו רוט
ליווי: תזמורת ההקלטות של רשות השידור/קול ישראל
שנת הקלטה: 13.11.1968
ביצוע
על השיר
מתוך דברי הסבר של יעקב מזור לדיסק "הניגון החסידי בפי החסידים" (אנתולוגיה של מסורות מוסיקה בישראל 17, המרכז לחקר המוסיקה היהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ד):
הלחן הוא ניגון של חסיד חב"ד שחובר (על-ידי חריטונוב - זמרשת) במתכונת של ניגוני הוואלס החסידי עם המבנה הקלאסי א-ב-ג-ב. במקור שרו אותו ללא מילים, אך בישראל נוהגים בעלי תפילה חב"דים לשיר אותו עם הפיוט "כי הנה כחומר" בערבית של יום הכיפורים. המנהג הזה אומץ בישראל על ידי בעלי תפילה מן החברה הדתית לאומית. הלחן התפרסם בשנות העשרים גם בקרב הציבור הלא דתי בארץ ישראל, כאשר עמנואל הרוסי חיבר לפיו את שיר הערש "שכב בני".
במענה לפניית זֶמֶרֶשֶׁת הבהיר יעקב מזור (5.10.2014) כי מילות הפיוט "כי הנה כחומר" הותאמו לניגון רק בתקופה מאוחרת יותר, עשרות שנים אחרי שהתאים עמנואל הרוסי את מילות "שכב בני". (פרטים נוספים ראו בדף "כי הנה כחומר").
האזן לניגון כפתיח לשיר "נר קטן" בביצוע זאב קיציס ו"לובלין בלוז".
אבנר הרוסי (הבן של עמנואל) שעליו נכתב השיר מספר:
שיר הערש נכתב בימי מאורעות תרפ"ט (1929). המהומות התחילו בירושלים בתשעה באב, הגיעו לשיאן בְּי"ז באב (23/8/1929) והתפשטו לשאר חלקי הארץ. רבים מיהודי חברון נשחטו ואלה שנשארו בחיים נאלצו לעזוב את העיר. חולדה נהרסה. יהודי יפו ברחו לתל אביב לאחר שמספר יהודים נרצחו בידי פורעים ערביים. בעמק יזרעאל הותקפו בית אלפא ומשמר העמק והוצתו הגרנות ביישובים שונים.
בדיוק בימים אלה עמדתי להיוולד. אבי, חבר ה"הגנה", נקרא להגן על תל-אביב ונשלח עם קבוצה של כתריסר בחורים מצוידים במקלות לעמדה שהייתה ממוקמת על גבול ת"א יפו. היה גם אקדח אחד שהיה ב"סליק" מחשש שיוחרם על ידי הבריטים. אמי חכתה ללדת כל יום, ועם נשים נוספות גלגלה תחבושות שנקרעו מסדינים. בכ"ב באב הגיעה ההודעה לעמדה: "עמנואל, נולד לך בן". החבר'ה החליטו לקרוא לרך הנולד "נורקה" על שמו של נחום יודלביץ' (נורקה) שנרצח בירושלים מספר ימים לפני כן והיה מהחברים האהובים. הוא היה סרג'נט במשטרה הבריטית, מנצח על תזמורת המשטרה, ספורטאי ושחקן כדורגל אהוב הקהל הירושלמי. הוא נורה בגבו על ידי פורעים ערבים בעמדו על המשמר.
אמי טענה שלילד עברי שנולד בארץ צריך להיות שם עברי ואז הוחלט לקרוא לי "אבנר" כי נולדתי בחודש אב. מספר חברים סיפרו לי שהוריהם היו שרים להם את השיר בילדותם וששאבו כוח להמשיך בתקופות קשות בעיקר מהבית:
"לילה לילה לילה – אש
תאכל חציר וקש.
אסור אסור אסור התייאש,
מחר נתחיל מחדש."
קראו גם ריאיון עם אבנר הרוסי ("המשורר ביקש לשמור על הארץ, הבן הגן עליה בגופו") שהתפרסם ב"מקור ראשון" במוסף "דיוקן" בתאריך 22.6.2018.
השיר בוצע לראשונה בשנת 1930 על-ידי ניורה שיין בהצגה של התיאטרון הסאטירי "המטאטא", שעמנואל הרוסי היה אחד ממיסדיו.
ביצועים נוספים:
לצפייה:
- איה כורם
- אילקה רווה באוקרינה
- אביתר בנאי שילב קטע מהשיר לקראת סוף שירו "שן לידי" (בערך מתזמון 1:39) (2010)
- אורי שמיר (פסנתר, ביצוע כלי בלבד)
להאזנה:
- אסתר עופרים מהתקליט Esther im Kinderland משנת 1967 ובעיבוד אחר בהופעה חיה ב1972 בישראל
- עדנה לב
- אריק לביא באיכות גבוהה
- ליאורה פדלון סימון
- רונית אופיר
- דקלון (שיר שני ב"מחרוזת לא פעם בקיץ")
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תווים (1)
קישורים ומשאבים (3)
המקצב והתאמת הטקסט בתיבה הראשונה שונים מהאופן שהתקבל.
שועל חורק לו שן / יהודה אטלס
השיר שעד היום ממלא את עיניי דמעות הוא "שיר ערש לאבנר". זה השיר של ראשית חיי. בילדותו בפולין היה אבי 'משורר', עוזר לחזן בבית-הכנסת. בבגרותו הוא שימר קול ערב ונהג לשיר לי את השיר ההוא, בסבלנות ובמתיקות, בשעת השכבה, ממתין שתיפול עלי תרדמה. אז לא ידעתי, כמובן, שזה שם השיר. הכרתי אותו כ"הנה תגדל, הנה תצמח".
המילים היו מלטפות וחובטות בעת ובעונה אחת. דרמות התחוללו ביניהן, דברים הרי-משמעות נאמרו וצירופים מסוימים העבירו רטטים בעמוד השדרה; רטט של פחד ומסתורין ורטט של ביטחון מכך שכל הדברים המתוארים בשיר קורים או קרו למישהו אחר, במקום אחר ובזמן אחר; פה, מתחת לשמיכה החמה ובנוכחות ההורים, אנחנו בטוחים מכל רע. "כמו אבא תהיה פועל", "שועל חורק לו שן" ו"אסור, אסור, אסור התעצל!" והשיא: "בוערת הגורן בתל-יוסף וגם מבית-אלפא עולה עשן". שיר ערש שמהדהדים בו המאורעות ומתְבן עולה באש, ויש בו נחישות, דבקות באדמה, תקווה שאם נחזיק מעמד יהיה טוב יותר. שיר שמוכמנים בו יחסי האיבה בין יהודים לערבים בארץ. ויחד עם זה שיר ערש, שנועד להרדים ילד לשינה שלווה.
לפסיכולוג הירושלמי רמי בר-גיורא יש תזה – והרצאה מודגמת – מרתקת, על שירי ערש שהם גם שירי ארס; את אזכורי האסונות, המלחמות והסבל, הוא מסביר, מרככת "המֵיטיבוּת של ההורים", שקולם וקרבתם הפיזית נוסכים בילד חום, ביטחון ושלווה.
לימים אעשה מחקר סביב השיר. אדלה עליו ועל תולדותיו דברים מפי שני מומחים לתולדות הזמר והתרבות בארץ, דן אלמגור ואליהו הכהן. את המחקר פרשתי על שני עמודים, בשני המשכים, במדור "ילד גדול", שכתבתי ב"7 ימים" של 'ידיעות אחרונות'. השיר הזה שקוע עד היום בקרקעית ההוויה שלי, לכן אני מאריך בו.
את השיר חיבר עמנואל הרוסי (שמו הספרותי של עמנואל ינון נוֹבוֹגְרַבֶּלְסְקִי), שנולד באוקראינה ב-1903 ועלה לארץ ב-1924. במשך חמש שנים היה הפזמונאי הראשי של התיאטרון הסאטירי "המטאטא" וכתב את רוב הפזמונים ל-25 התוכניות שלו, בין השאר גם את "דודה הגידי לנו כן" ואת "למה עזבתיני". כשנדחקו רגליו על-ידי הכוכב החדש בשמי הזמר, הפזמון והשירה הכתובה, נתן אלתרמן, הוא הפך לממונה על ההסברה במשרד הביטחון, משרה שבה החזיק עד צאתו לגמלאות.
את השיר כתב לרגל הולדת בכורו, אבנר, בעת מאורעות 1929, כשהמשפחה התגוררה בחדר שכור בבית משפחת ויסלר, הורי פוצ'ו, ברחוב שלום עליכם בתל-אביב. פוצ'ו סיפר לי, שכיוון שלא הייתה לתינוק מיטה הוא הושכב לישון ב'פיילה' – גיגית – מרופדת, שאמו הציעה לאם הטרייה. הרוסי יצק את מילות השיר לתוך לחן קיים, שחיבר שנים רבות קודם לכן חב"דניק בשם ר' שלום חריטונוב [מתברר שהמחבר הוא אהרן חריטונוב. זמרשת] בניקולאייב שברוסיה, לתפילת "הנה כחומר ביד היוצר" ליום הכיפורים.
יוסף שפינדל, סטודנט ארצישראלי בלונדון, הוא שהקליט את השיר יחד עם שירים עבריים אחרים, ו'יִיצא' אותו אל קהילות ישראל בגולה. אני עדיין זוכר את קולו המוזר, שעולה כאילו ממעמקי בור, מנסה להדגיש את הח' והע' (למרות שהיה אשכנזי), שר את זה ברדיו. מאוחר יותר שרה את השיר אסתר עופרים ואחריה אריק לביא. הביצוע של לביא הוא בעיניי הכי אותנטי והכי מרגש. למה? כי בנימתו ובמסירות-הנפש שמוקרנת ממנו הוא הכי דומה לאופן שבו שר לי אותו אבי.